כאשר הנותן והלוקח עוברים עבירה, אין ממה לחשוש שניהם ימשיכו לעשות עבירות ביודעם כי אף אחד לא ירצה לקבור את עצמו וממילא לא יספר, אבל כשלוקח השוחד יודע כי נותן השוחד לא עבר עבירה כלשהי, הוא שבוי בידיו בכל חייו, מפני שנותן השוחד יכול לקבור את מקבל השוחד בכל עת אם יספר את מה שקרה
לכן, הסיכוי שיקח שוחד אצל מי ששומר על חוקי התורה הוא קטן בהרבה, רק ומפני שחוקי המדינות בישראל ובארצות הברית מפלילות גם את נותן השוחד. לצערנו ובושתנו הדיינים ואחרים לוקחים שוחד בהאמינם כי ישמרו על הפה, אבל על פי חוקי התורה, אין כל איסור בלתת שוחד
ומדוע אני כותב זאת. לאחרונה הפליל בית המשפט את האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו כאילו שנתן שוחד, בית המשפט לא רצה לקבל בשום אופן כי מדובר היה בענין של חסד ולא בשוחד, הם לא מבינים מה זה חסד, מבחינתם גם אם הכוונה היתה לחסד זה עבורם שוחד, אז צריך לעשות כאן ברור, גם אם נקבל את טענת בית המשפט כי מדובר בשוחד, על פי חוקי התורה אין כאן כל איסור, מפני שלא כתוב בתורה בשום מקום שאסור לתת שוחד, אסור לקחת שוחד, ובמקרה של הרב פינטו הוא הופלל על נתינת שוחד על פי התורה אין בכך איסור כלשהו
נשוב ונקבע, הרב פינטו לא נתן שוחד, הוא עשה חסד עם יהודי ומשפחתו, ומאשימים אותו על מעשה החסד ולא על השוחד, הם קוראים לחסד שוחד וכאן החורבן שלנו, ששופטים חילונים לא קולטים את הראש היהודי המקורי לדעת מתי זה חסד ומתי זה שוחד, במקרה הזה כשלומדים את הפרטים לשם מה ניתן הכסף, ברור כי מדובר במימון טיפול במחלה שאין מהיכן לקחת לכסות את ההוצאות, אבל מה אפשר לעשות כשבעיני מי שמרוקן מן התורה וחוקיה חסד זה שוחד
חיים שאולזון