1) פ' לך לך בא לאחרי פ' נח. והביאור: כדי להגיע להליכה אמיתית שלא בערך, "לך לך"– לעצמיות הנשמה, ה"ז דוקא מכח המנגד – קשיים ונסיונות, "מים רבים", ונעמדים נגדם. ועי"ז – "ואגדלה שמך וגו'". וזוהי השליחות דכאו"א: "ללכת" ולעזוב את"ארצך"– רצונות האישיים, "מולדתך"– הרגיליות,ו"בית אביך"– "באַלעבאַטישע" הנחות שכליות, ואז מובטחים שלא רק שה"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ואדרבה – "והי' ברכה". 2) המקום והזמן משפיע על האדם, ולכן עבודתו צ"ל בהתאם למעמד ומצב של אותו מקום וזמן. א' ההוכחות לזה היא ממ"ש [בראשון דפ' לך לך] שכאשר אברהם הגיע למצרים אמר לשרה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", ו"עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות וכו'". והקשו, דא"כ מה גרם לו להסתכל בהאז?! אלא מכיון שזו היתה הקליפה של מצרים, ה"ז השפיע אפי' על אברהם! וכידוע הסיפור שאדה"ז הבטיח לנכדו אחרי חתונתו שאם יוריד את ה"קאָלנער" (צאורון) מה"קאַטינקע" שלו ה"ה מבטיח לו "אתי עמי במחיצתו"! מפני שבמדינה ההיא היתה אז התגברות הקליפה של לבושים ואדה"ז רצה לשבור אותה בעניו זה.
1) משיחת מוצש"ק פ' נח, אור לז' מרחשון ה'תש"מ 2) משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ג