גם אלו שהם בבחינת "זבולון", "עסוק בפרקמטיא",ותכליתם היא נתינת הצדקה, עליהם להכליל בה גם ענין התורה: 1) שיתמכו בלומדי תורה, ועי"ז מקבלים הם חלק בלימוד התורה (אם מתנים א"זקודם הלימוד, כמבואר בשו"ע). 2) כשנותנים צדקה לעני, הנה (אע"פ שיש לעזור לו בלי שום תנאי, אבל)אם הוא מחי' את גופו, עאכו"כ שעליו להחיות גם אתנשמתו ולהביאו גם "לחיי עוה"ב". ואפי' אם הלה לא ביקש את עזרתו בזה, הרי אדרבה, זה מוכיח שהוא"חולה" מסוכן עוד יותר! וע"ד שמצינו באברהם אבינו, מכניס אורח שאין כמוהו, שלאחרי שהביא אכילה ושתי' אפי' לערביים, לימד אותם שיש לברך לה' ע"ז, שהבנת דבר זה, שהעולם שייך להקב"ה וכו',באה דוקא ע"י לימוד התורה. ועד"ז כשמזכיםאחרים במצות הצדקה יש 1) לפעול עליהם שיהיו מ"תמכין דאורייתא", 2) ללמוד אתם קצת תורה!
משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ב
משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ב