קערה ללישת בצק למצות מצוה, שהייתה שייכת למהרי"ל דיסקין
קערה ללישת בצק. [ירושלים, המאה ה-19]. נחושת מצופה אבץ. הקערה שלפנינו היתה שייכת ל"השרף מבריסק"הגאון רבי משה יהושע יהודה לייב [מהרי"ל] דיסקין, והיה משתמש בה לאפיית המצות בערב חג הפסח.
הקערה ניתנה ע"י אלמנתו "הרבנית מבריסק"מרת שרה דיסקין ע"ה (נפטרה תרס"ז), להרב הצדיק רבי אברהם חיים צ'צ'יק (תר"נ-תשל"ט), שבצעירותו היה משמש בקודש בבית הרב [רא"ח צ'צ'יק היה ידוע בצדקותו והיה מכונה בירושלים בשם "ר'אברימלה מתמיד". הגר"ש אויערבאך במכתבו המצורף מעיד עליו שהכירו ו"היה איש אמת לאמיתו, תם וישר וירא השם"], והוא הורישה לבנו הרב הצדיק רבי זאב דוב צ'צ'יק (תרפ"ג-תש"מ) בעל "תורת זאב", שהורישה לבנו הגאון רבי מנחם יהודה שליט"א, שכתב מכתב אישור על מקור הקערה.
הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א הוסיף מכתב בכתב-ידו על אותו דף אישור, ובו מעיד עליו כי "הנו איש אמת לאמיתו ונאמנים עלי דבריו". במכתבו של הגר"ש אויערבאך הוא כותב גם על חשיבות החזקתם של חפצי-צדיקים ו"גודל הענין של חפץ אשר היה שייך לאדם גדול, דמבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א ובירושלמי נדרים פ"ט ה"א, מקלו של רבי מאיר היתה [בידו] והיא היתה מלמדו דעת. והובא בספר דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זיע"א מהדורא א'אות כ"ב, ומסיים בזה הלשון: שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז, עיין שם".
ראה קישור לסרטון בו נראה הגר"ש אויערבאך, כשלפניו מונחת הקערה, והוא אומר את המילים הבאות: "... המהרי"ל דיסקין זכותו יגן עלינו אמן, הנני נרגש מאד מגודל קדושת עטרת תפארת ישראל אשר כידוע כל גדולי ישראל בדורו התבטלו אליו, וכידוע מה שאמר עליו ר'חיים בריסקער זיע"א, שבמקום ששם נגמרים כל התוארים של כל גדולי דורינו - שם מתחילים התוארים של ר'יהושע ליב. ובכן, הנני בזה להעיד נאמנה, שהכלי הזה שימש את רשכבה"ג קודש הקדשים גאון הגאונים רבינו המהרי"ל דיסקין מבריסק זי"ע, וכפי שכבר כתבתי באריכות במכתב המצורף בזה".
דקדוקים רבים היה נוהג רבינו המהרי"ל דיסקין באפיית המצות לפסח. תלמידיו הקרובים היו מתעסקים רבות בהכנת המצות, החל מקצירת החיטים וטחינתם "לשם מצות מצוה". לאחר מכן היו תולין את שק החיטים למשמרת בבית תלמידו הגדול רבי אליעזר דן רלב"ג, שעל נאמנותו סמך לקיים בכך דין "ושמרתם את המצות", בשמירתן מחימוץ. התלמידים אף היו יוצאים למעיין מוצא שמחוץ לעיר לשאוב "מים שלנו". אפיית המצות עצמה נעשתה בדחילו וברחימו, בזריזות ובזהירות מרובה לבל יחמיצו, כאשר "השרף מבריסק"משתתף בעצמו במלאכת האפיה.
אמנם, גם אחרי כל הדקדוקים הללו, היה המהרי"ל דיסקין נוהג להשתמש במצות אלו רק לקיום מצות אכילת מצה בליל הסדר, באכילת ה"כזית"ים הנצרכים לקיום המצוה, ואילו בשאר ימי החג היה כל מזונו רק ירקות ותפוחי אדמה. דקדוק נוסף היה נהוג בביתו של הרב מבריסק, שהיו מוכרים את כל כלי החמץ במכירה גמורה לפני פסח לאחרים, והיו חוזרים וקונים אותם לאחר הפסח [ראה סיפור מעניין אודות כך בספר שלשה עולמות, חלק ג', עמ'קד].
עוד כשהתגורר המהרי"ל דיסקין בחו"ל כבר היה מדקדק מאד באפיית המצות. בזמן שכיהן ברבנות לומז'ה, היה הגאון רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז'נוהג לאפות במו ידיו את המצות לפסח עבור רבינו המהרי"ל דיסקין, כשהיה אומר שבשביל למלא רצון רבינו אני נכון גם לרוץ רגלי שמונים מיל. קוטר הקערה: 44 ס"מ. גובה: 10 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. פגמים
קערה ללישת בצק. [ירושלים, המאה ה-19]. נחושת מצופה אבץ. הקערה שלפנינו היתה שייכת ל"השרף מבריסק"הגאון רבי משה יהושע יהודה לייב [מהרי"ל] דיסקין, והיה משתמש בה לאפיית המצות בערב חג הפסח.
הקערה ניתנה ע"י אלמנתו "הרבנית מבריסק"מרת שרה דיסקין ע"ה (נפטרה תרס"ז), להרב הצדיק רבי אברהם חיים צ'צ'יק (תר"נ-תשל"ט), שבצעירותו היה משמש בקודש בבית הרב [רא"ח צ'צ'יק היה ידוע בצדקותו והיה מכונה בירושלים בשם "ר'אברימלה מתמיד". הגר"ש אויערבאך במכתבו המצורף מעיד עליו שהכירו ו"היה איש אמת לאמיתו, תם וישר וירא השם"], והוא הורישה לבנו הרב הצדיק רבי זאב דוב צ'צ'יק (תרפ"ג-תש"מ) בעל "תורת זאב", שהורישה לבנו הגאון רבי מנחם יהודה שליט"א, שכתב מכתב אישור על מקור הקערה.
הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א הוסיף מכתב בכתב-ידו על אותו דף אישור, ובו מעיד עליו כי "הנו איש אמת לאמיתו ונאמנים עלי דבריו". במכתבו של הגר"ש אויערבאך הוא כותב גם על חשיבות החזקתם של חפצי-צדיקים ו"גודל הענין של חפץ אשר היה שייך לאדם גדול, דמבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א ובירושלמי נדרים פ"ט ה"א, מקלו של רבי מאיר היתה [בידו] והיא היתה מלמדו דעת. והובא בספר דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זיע"א מהדורא א'אות כ"ב, ומסיים בזה הלשון: שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז, עיין שם".
ראה קישור לסרטון בו נראה הגר"ש אויערבאך, כשלפניו מונחת הקערה, והוא אומר את המילים הבאות: "... המהרי"ל דיסקין זכותו יגן עלינו אמן, הנני נרגש מאד מגודל קדושת עטרת תפארת ישראל אשר כידוע כל גדולי ישראל בדורו התבטלו אליו, וכידוע מה שאמר עליו ר'חיים בריסקער זיע"א, שבמקום ששם נגמרים כל התוארים של כל גדולי דורינו - שם מתחילים התוארים של ר'יהושע ליב. ובכן, הנני בזה להעיד נאמנה, שהכלי הזה שימש את רשכבה"ג קודש הקדשים גאון הגאונים רבינו המהרי"ל דיסקין מבריסק זי"ע, וכפי שכבר כתבתי באריכות במכתב המצורף בזה".
דקדוקים רבים היה נוהג רבינו המהרי"ל דיסקין באפיית המצות לפסח. תלמידיו הקרובים היו מתעסקים רבות בהכנת המצות, החל מקצירת החיטים וטחינתם "לשם מצות מצוה". לאחר מכן היו תולין את שק החיטים למשמרת בבית תלמידו הגדול רבי אליעזר דן רלב"ג, שעל נאמנותו סמך לקיים בכך דין "ושמרתם את המצות", בשמירתן מחימוץ. התלמידים אף היו יוצאים למעיין מוצא שמחוץ לעיר לשאוב "מים שלנו". אפיית המצות עצמה נעשתה בדחילו וברחימו, בזריזות ובזהירות מרובה לבל יחמיצו, כאשר "השרף מבריסק"משתתף בעצמו במלאכת האפיה.
אמנם, גם אחרי כל הדקדוקים הללו, היה המהרי"ל דיסקין נוהג להשתמש במצות אלו רק לקיום מצות אכילת מצה בליל הסדר, באכילת ה"כזית"ים הנצרכים לקיום המצוה, ואילו בשאר ימי החג היה כל מזונו רק ירקות ותפוחי אדמה. דקדוק נוסף היה נהוג בביתו של הרב מבריסק, שהיו מוכרים את כל כלי החמץ במכירה גמורה לפני פסח לאחרים, והיו חוזרים וקונים אותם לאחר הפסח [ראה סיפור מעניין אודות כך בספר שלשה עולמות, חלק ג', עמ'קד].
עוד כשהתגורר המהרי"ל דיסקין בחו"ל כבר היה מדקדק מאד באפיית המצות. בזמן שכיהן ברבנות לומז'ה, היה הגאון רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז'נוהג לאפות במו ידיו את המצות לפסח עבור רבינו המהרי"ל דיסקין, כשהיה אומר שבשביל למלא רצון רבינו אני נכון גם לרוץ רגלי שמונים מיל. קוטר הקערה: 44 ס"מ. גובה: 10 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. פגמים