בית משפט השלום בתל אביב פסק אתמול (ראשון) פיצוי בסך כ-600 אלף שקל לצעירה חרדית שהמעסיק שלה הטריד אותה מינית במשך כחצי שנה. בפסיקה התחשבה השופטת יעל הניג בין היתר בכך שבעקבות ההטרדה נפגעה יכולתה של המתלוננת ליהנות ממין, וכי בעקבות התלונה שהגישה משפחתה ניתקה עמה קשר.
"כתוצאה מהתנהגות הנתבע, התובעת סבלה ותסבול גם מפגיעה בהנאות החיים ומנזק רגשי בעל ביטוי גופני המתבטא בפגיעה בהנאה המינית", כתבה הניג. "היא סובלת מ'פצע פעור'. נזקה הלך והתגבר מעת היוודע הפרשה למשפחתה אשר פסלה אותה, נידתה אותה ובכך נגזרו עליה מעין יתמות וחרם גם בקהילה בה גדלה".
המתלוננת, רבקה (שם בדוי), היתה בת 19 כשהחלה לעבוד בשנת 2010 בחנות כובעים בבני ברק שבבעלות שלמה זלמן וואלעס, גבר חרדי המבוגר ממנה ב-17 שנה. היא עבדה בחנות כחצי שנה, ולדבריה הוא הטריד אותה מינית, פיזית ומילולית לאורך התקופה, בין היתר בשיחות טלפון ובמסרונים. לפי עדותה, שהשופטת מצאה אמינה, וואלעס אמר לה: "את מסתירה את הנשיות שבך", "אני נמשך אליך", והעיר לה על כך שאינה מתלבשת עם בגדים צמודים. עוד סיפרה שנהג לנשק ולחבק אותה, נגע בה בחזה ובישבן והיה אומר לה: "מה הייתי עושה לך". היא העידה שהוא נהג לבקש ממנה לעלות על כיסא כדי לסדר כובעים במדפים העליונים ומנצל זאת כדי לגעת בה במקומות אינטימיים.
רבקה סיפרה שבהמשך ההטרדות החריפו. לדבריה, וואלעס היה נועל את החנות, מכניס אותה לחדר מדידה ו"עושה כרצונו". בתא היה מאונן בפניה ומבקש ממנה לסייע לו, גם כשסירבה. הוא ביקש ממנה להתלוות אליו לנסיעה לתל אביב. כשהגיעו למלונית בתואנת שווא, הוא התפשט, היא נבהלה, חשה סחרחורת וקוצר נשימה והתפנתה למרפאה. בפעם אחרת הגיעו יחד לדירת חברו, אך לא נכנסו מאחר שלא מצאו את המפתח.
מי שלימים הפך להיות בעלה עודד את רבקה לפנות למשטרה. וואלעס אישר בחקירתו את עיקר המעשים אך אמר שנעשו במסגרת רומן. בסיום החקירה הוגש נגדו כתב אישום. למרות התנגדותה של רבקה, הפרקליטות חתמה עם וואלעס על הסדר טיעון, במסגרתו הודה בעבירות של הטרדות מיניות מילוליות תוך ניצול יחסי מרות, והורשע. בהתאם להסדר, הוטלו עליו מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 שקל ופיצוי בסך עשרת אלפים שקל למתלוננת.
לפני חמש שנים, ובעקבות ההרשעה, הגישה רבקה תביעת פיצויים לבית משפט השלום באמצעות עורכת הדין רוני אלוני סדובניק. בתביעתה חזרה על טענותיה כי וואלעס הטריד אותה כמעט על בסיס יומיומי ובעשרה מקרים ביצע כלפיה עבירה של מעשים מגונים. וולאעס, לעומת זאת, הכחיש כי עשה את המעשים תוך ניצול מרות וטען כי מדובר ברומן בהסכמה. לדבריו, חתם על הסכם הטיעון והודה במעשים כי לא רצה להסתכן בהרשעה בעבירות חמורות יותר.
וואלעס אמנם לא הורשע במעשים מגונים בהליך הפלילי, אך השופטת הניג קבעה כי ביצע אותם, בין היתר על סמך הודאתו. הניג קבעה כי עדותה של רבקה אמינה ועקבית, ודחתה את טענות ההגנה לגבי סתירות בעדות. היא דחתה גם את הטענה כי מדובר בקשר מוסכם וקבעה כי העובדה שרבקה התלוותה לוואלעס פעם נוספת, על אף שלכאורה כבר היתה אמורה להבין מה תכלית הנסיעה, "אין בה כדי ללמד על רומן".
"עדות הנתבע אינה מרשימה כדי לבסס את גרסת הרומן", כתבה השופטת בפסק הדין. "זאת כאשר מהנסיבות עצמן מזדקרים אלמנטים של ניצול, בכל המישורים - פערי כוח כלכליים, חברתיים, הפרש גילאים, פערים בניסיון המיני, וייחוד היוזמה וההנאה המינית לנתבע, כאשר התובעת משמשת כלי וחפץ לסיפוק צרכיו המיניים. 'הסכמת'התובעת אינה אלא השלמה בשל חוסר אפשרותה להתנגד לו נוכח כוחו ומרותו".
כששאלה מדוע בחרה להמשיך לעבוד במקום בו הוטרדה מינית, הסבירה רבקה כי וואלעס איים עליה שאם תתפטר יספר לסוחרים אחרים מי היא. עוד אמרה כי קיוותה שוואלעס ימעט להגיע לחנות, ופירטה על מצוקתה הכלכלית.
מומחית שמינתה השופטת, ד"ר אדית מיטרני, תמכה בטענת ההגנה והעידה שבכל שנות ניסיונה לא נתקלה בהרבה נשים שהוטרדו ונשארו במקום עבודתן, ולפי חוות דעתה התנהגותה של רבקה "תמוהה ולא הגיונית". השופטת דחתה את עמדת המומחית וקבעה כי "דבקות עובדות במקום עבודה חרף הטרדתן על ידי בעל מרות היא תופעה נפוצה, אשר הוכרה בחוק למניעת הטרדה מינית ובפסקי דין רבים". עוד כתבה כי "הסברי התובעת הגיוניים וסבירים בנסיבותיה. על תלותה הכלכלית בנתבע אין צורך להכביר מילים. העבודה בחנות פתחה עבורה צוהר אל 'העולם הגדול'והזדמנות למימוש עצמי".
הניג דחתה גם את טענת וואלעס כי רבקה פעלה מתוך נקמנות והתנהלותה נועדה להסביר לבעלה את הרומן שלהם. לדבריו, לאורך הזמן התפתחו ביניהם יחסי חברות, הם שיתפו זה את זו בחייהם האישיים ורבקה היא שיזמה מגע פיזי ביניהם. עוד סיפר כי סייע לה כלכלית, למשל כשפרע חוב שלה בסך 1,700 שקל לחברה סלולרית. הוא אמר גם כי זמן קצר לפני שעזבה את העבודה ביקשה ממנו לסייע לה במימון שכר לימוד במכון וינגייט, אך הוא סירב כי חש שהיא מנסה להוציא ממנו כסף בכל דרך.
בפסק דינה תיארה השופטת את הקשיים שנלוו לחשיפת הפרשה, לאור כך שרבקה גדלה בבית חרדי. "הסבירות שהמציאה תלונה כוזבת והייתה נכונה לחוות את השלכותיה העתידיות של החשיפה, רק כדי לנקום בנתבע שלא נעתר לדרישותיה הכספיות נמוכה ביותר אם בכלל", קבעה.
עורכת הדין של רבקה, רוני אלוני סדובניק, כתבה היום בפייסבוק: "פסק דין ראשון בישראל מעניק פיצויים לנפגעת על הפגיעה בזכות ל'עונג מיני'בקיום יחסי אישות עתידיים... בתי המשפט פוסקים עד היום לנפגעות פיצוי לפי מדד מוטעה - עד כמה נפגמה יכולתה לעבוד ולהתפרנס? איך קשור לעזאזל 'כושר עבודה'לטראומה מיחסי מין?".