מקיץ תשס"ז חדל רבינו הגרמי''ל לפקוביץ'זצ''ל לחתום על כל מכתב מכל סוג שהוא, כולל עניני צדקה פרטיים כאשר התנוססה על המכתב חתימתו שלהגר"ש אויערבך באומרו לפונים במפורש, אינני חותם עמו יחד. והחלטה זו אצל רבינו היתה לאחר שבמשך שנים שמע ריעותות גדולים בעניני ממונות ברמיסת שו"ע חו"מ ולא קיבל את הדברים, אולם בקיץ תשס"ז אירע המעשה דלהלן,
נשאל רבינו בשליחותה של אלמנה: מציעים לה שידוך, אדם המוכר כתלמיד חכם חשוב, אציל מידות וירא אלקים. דא עקא, התברר כי לפנישנים זייף חתימת ערב על שטר הלואה, כדי לקבל הלואה לה נזקק באותה עת.
רבינו - שלא ידע וכלל לא הכיר את שני המדוברים גם לא את שמם - השיב נחרצות: "ודאי שלא תגש לשידוך זה... אדם שזייף חתימה, זהוחסרון גדול!".
לאחר ימים אחדים שוב נכנס השליח לבית רבינו, ואמר: "אכן התברר כי עשה כן, ולא פעם אחת אלא כמה פעמים, אבל הכל היה בתקופהאחת, בה היה שרוי במצוקה נוראית ולא היתה לפניו שום ברירה אחרת..."והוסיף והעיד בשם הגר"ש אוירבך - המכיר את האיש, וברור לו שלא היתה זו אלא מעידה חד פעמית כתוצאה מהמצב הנתון אז, ואדרבה, הוא מכיר את האיש באופן אישי, שהוא תלמיד חכם בעל מידות
טובות, ולדעתו ראוי לעשות את השידוך.
אך רבינו - איש האמת - לא השתכנע: "חלילה וחלילה, שלא תיגש לשידוך... ומה שהעיד ר"י מעלות התורה, במקרה זה אין להתחשבבכך, כי ערבך ערבא צריך...". ) כי היה ידוע לרבינו שהגר''ש אינו עומד במחויבות לערבויות שהוא חתום עליהם(.
למרות הוראתו הברורה והנחרצת של רבינו, המשיכו להפעיל לחצים על אותה אלמנה שתסכים לשידוך - שעמדה בסירובה לנוכח הוראתושל רבינו. והגיעו הדברים, שהגר"ש התקשר בעצמו לרבינו, והפליג בשבחו של המדובר, כשהוא מגדיל את מעלותיו ומרבה בשבחו, וגם טוען שוב ושוב כי אין להתחשב באותה מעידה שהיתה לפני שנים.
שמע רבינו את הדברים, ועם כל הכבוד שרחש לו, יצא הפעם מגדרו וענה בקול תקיף: "וכי זו הדרך לנהוג באלמנה, לשדך לה אדם שאינוהגון?! הרי מדינא דשולחן ערוך אותו אחד הוא 'גנב', ואם כן" - הגביה את קולו - "איך לא מפחדים מהקב"ה, לתת מכשול בפני אלמנה, שאנו מוזהרים באופן מיוחד על טובתה?!" - והמשיך בקול רועד ונסער: "יתר על כן, איך לא מרחמים על אותהאלמנה ומפעילים עליה לחצים שונים ומשונים, ומכניסים אותה למצוקה נפשית גדולה?!..."
ובמשך שעה ארוכה לאחר מכן, עוד היה רבינו נסער: איך אפשר להיות גדול בתורה ולא להבין דבר פשוט שכזה?!
ולא ארחיב בנושא זה רק הוסיף משפט אחד שרבינו חזר על זה באידיש בכמה הזדמנויות 'הוא לא אדם גדול, הוא רחוק רחוק מכך'
ומאז נזהר לא להיפגש עמו, וגם שפעם אחת ויחידה נפגשו בשנת תשס"ט בהנחת אבן הפינה בת"ת חכמת שלמה, הושיט לו רבינו את ידויד קרה וקפואה ללא שום מבט ומילה, וכשנעמד רבינו לשאת דבריו ורק הגר"ש ישב לצידו) היה מזרח של שני מקומות בלבד (לא הזכירו רבינו ומיד עזב את המקום.
מתוך עדות נכד רבינו הגרמי''ל בקונטרס דברי חכמים הפוך בה והפוך בה דכולה בה