הבוקר בשעה 7:30 לפני שיצאתי לחיידר נפל לי האסימון עכשיו אני סוף סוף מבין מי זה אבא שלי… האמת, כשאני חושב על אבא שלי זה תמיד מתחלק לי לשניים אבא של לפני ואבא של אחרי. אבא של לפני שלוש שנים היה אבא שכל היום לומד ולומד, ומחנך בבית רק לדבר אחד: תורה,
תורה, תורה!
תורה, תורה!
אבא של אחרי זה כבר אבא אחר אבא שלא מפסיק לדבר, מדבר בכולל, מדבר בבית הכנסת, מדבר בטלפון (בעיקר מקשיב שם למישהו שצווח) איתי הוא כמעט לא מדבר, הוא רק אומר לי מידי פעם: "דע לך אלעזר מנחם שלי, אתה עוד יכול להיות גוד'ל מה שחשוב זה לשמור על ההשקופע הנכונה. לא שאני מבין על מה הוא מדבר אבל אני מבין שרק ר'שמואל הוא גוד'ל אמיתי
לילה אחד שמעתי מהמיטה את אמא אומרת לאבא במטבח: "אהרן דב, מה קרה לך שנהיית כזה נייסען"!? היתה שתיקה במטבח התאמצתי לשמוע מה אבא עונה, כי גם אותי זה מאוד הטריד ואז אני שומע את אבא מתגלגל מצחוק תוך שהוא בולע את הביס בפה ואומר: "חכי חכי, את תראי שיום אחד אני עוד יהיה 'הגאון' ,"אמא לא ענתה, דמיינתי רק איך היא מחייכת במבוכה פתאום היא אמרה לעצמה: "נו נו, נחיה ונראה, מעניין שגם אברהם אליהו של חוה אומר לה את אותו משפט כל היום נו נו".
לא הבנתי מה אבא מתכוון כשהוא אומר "הגאון", מה זה ה'הגאון'הזה, איך מפטפוטים נהפכים להגאון היו לי המון שאלות, האמת שרציתי לקרוא לאמא אבל הבנתי שזה לא מתאים להתערב, גם פחדתי שאבא יכעס נרדמתי..
אתמול, בשבת אחרי הסעודה, אבא היה במצב רוח אחרי הצ'ולנט, התיישבו על הספה אבא החזיק את הפלס של האבות ואמא את הנופך של האימהות היה שקט מבורך פתאום אבא מרים את העיניים מהעיתון מביט אל אמא ושואל: "תגידי, הזקן מספיק מכובעדי'ג??"? אמא פקחה עליו זוג עיניים תמהות וסימנה עלינו הילדים שיושבים לידו לאחר מכן אמרה: "האמת, זה לא כמו אבא שלי, אבל זה גם לא נראה של סתם מיישיב בישיבה קטנה"שוב זה היה בשבילי דברים סתומים, כנראה זה קודים מיוחדים של אבא ואמא אבל זו פעם ראשונה בשלוש שנים האחרונות שראיתי את אבא עם זיק אחר בעיניים.
ההפתעה הגדולה הגיעה במוצאי שבת אבא הלך למעריב מוקדם, ושלא כמו תמיד, הוא לא נשאר שעה וחצי אחרי מעריב לדבר עם חברים שלו על כל מיני דברים חשובים, הוא עשה מהר מהר הבדלה ונכנס למקלחת ארוכה נראה לי שהוא היה שם חצי שעה, באמצע הוא צעק לאמא איפה הקונדישנר של אסתי!? לא הבנתי מה הוא צריך את זה, שוב הרגשתי שכל הבית אפוף חגיגיות.
אבא יצא, נעמד מול המראה כשביד שלו מברשת והוא מתחיל לסרק את הזקן מסרק ומסרק מעולם לא ראיתי את הזקן של אבא כל כך ארוך ונפוח כנראה שזה מה שהוא התכוון כשהוא אמר לאמא בבוקר "כובעד'יק"או משהו כזה הוא היה שקוע במראה ובמסרק עד שאמא עברה ואמרה לו: "אהרן דב, מספיק! עוד מעט כבר לא יישארו לך שערות".
אבא יוצא מהחדר חגיגי כולו חשבתי שבזה נגמרו ההפתעות, ופתאום אני רואה עוד משהו מוזר אבא לובש את הפראק החגיגי של יום טוב"אבא מה קרה"? שאלתי אותו, חוץ מהברית של יוסף שלום הקטן שלנו אני לא זוכר את אבא לובש את הפראק הזה סתם ככה באמצע השנה אבא לא ענה לי, הוא רק צבט לי על הלחי והמהם בלחישה צופנת סוד משהו כמו"אלעזר מנחם, זה לא סופי, אבל אם זה יקרה אתה תראה את זה מחר בעיתון"אבא איחל לאמא בחיוך גוט יום טוב, ויצא מהבית.
רצתי לחלון, עוד הספקתי לראות איך שהוא נכנס למכונית של אברהם אליהו, זה שאבא קורא לו החברותא שלי, נראה לי בגלל שהוא יושב לידו בבית כנסת בשבת בבוקר אוי, נדמה לי שגם אברהם אליהו לבוש חגיגי וגם הזקן שלו היה מוזר משהו, נפוח וארוך מהרגיל התבלבלתי לגמרי.
הלכתי לישון האמת שהייתי במתח הרגשתי שמשהו חדש עובר על הבית הפשוט שלנו נרדמתי עם חיוך מלא תקוות.
בבוקר קמתי מוקדם בשעה 7:30 אבא כמובן ישן בחדר שלו, כמו בכל השלוש שנים האחרונות פעם הוא כבר הסביר לי שהוא נהיה חלש והוא חייב לשמוע ולדבר בטלפון עד מאוחר בלילה ולכן הוא קם רק ב- 9:30 כמו בכל יום, ירדתי מהר להביא את העיתון מתיבת הדואר, מוקדם לפני שהשכנים יראו אותי, משום מה אנחנו היחידים ברחוב שיש לנו הפלס תמיד זה מבייש אותי להוציא את העיתון, אבל הבוקר היתה לי תחושה שזה יעשה לי כבוד.
פתחתי את העיתון, ראיתי כותרת "כ-נ-ס ה-י-ס-ט-ו-ר-י". היתה תמונה ענקית עם מלא מלא רבנים שהתכנסו באולמי תמיר בירושלים הנה ר'שמואל וזה ר'צבי פרידמן שכבר למדתי לזהות אותו לבד מהצד השני שלו אני לא בטוח איזה גוד'ל זה, הוא נראה מישהו מבוגר אה נזכרתי זה הרב הזה הצדיק שמתפלל ארוך ארוך ומחלק ברכות בפורים, נו איך קוראים לו אוף ברח לי השם שלו נו, אבא תמיד מספר איך שהוא תמיד נלחם על הקברים חזק אהההה נראה לי שקוראים לו הרב קלמנוביץ'או משהו כזה.
וואו, רגע אני לא מאמין למה שאני רואה זה כמעט בטוח אבא שלי לא נכון שפשפתי את העיניים שוב ושוב, כן זה באמת אבא עם הזקן המיוחד שהוא ניפח אתמול בלילה אבא שלי, לא פחות, יושב בשורה השניה באמצע והנה, מי זה לידו, החברותא שלו, אברהם אליהו, וואו איזה זקן, אבל אין מה להשוות, של אבא שלי הרבה יותר נפוח רואים שזה יותר כובעדי'ק כזה.
רגע, אולי אני מדמיין הרי כתוב בשלט מאחוריהם שזה אסיפה של רבנים וראשי ישיבות ועד כמה שאני זוכר אבא שלי לא זכה להיות אחד כזה בדקתי בעיתון אם יש רשימה של הרבנים, ואז אני רואה מפורש 'הגאון'רבי אהרן דב אורנבעך שליט"א, ראש כולל רמת נדיבים וואו, זה באמת השם של אבא שלי, אבל מה!? אבא ראש כולל??? לא ידעתי למה הוא הסתיר את זה עד היום!? ייתכן בגלל שהוא עניו.
מענין אם גם את אברהם אליהו כתוב, כן הנה השם שלו 'הגאון'רבי אברהם אליהו גוטסגלנדע שליט"א אבל משום מה לא כתוב מה התפקיד שלו, אולי אין לו תפקיד כמו לאבא שלי אהה כנראה שזה בגלל שהזקן שלו לא מספיק כובעדי'ק, אולי זה בגלל שאין להם בנות ולא היה לו במקלחת את החומר הזה של אסתי רואים שאבא שלי יותר חשוב.
רצתי במדרגות הביתה, הייתי מרוגש רציתי להעיר את אבא, להתרגש איתו ביחד אבל אני יודע שאבא כועס אם מעירים אותו האמת, אני חושב כעת אני חייב להתחיל לכבד באמת את אבא, כנראה שלא ידעתי, אבל אבא שלי הוא גוד'ל! רק לחשוב על זה שהוא באותה במה עם כל הגדוילים אפילו עם רב אשר, ששמעתי שאבא אמר עליו לחברים שלו שסוף סוף יש לנו גוד'ל בראש, גוד'ל שמבין בחוקים.
וואו אני חייב לרוץ לחיידר אוף כמה חבל שעברתי חיידר אם הייתי בחיידר הישן הייתי יכול להשוויץ לכל החברים הישנים שלי שאבא שלי גם גוד'ל טוב, במחשבה שניה אולי יותר טוב כך בחיידר החדש כולם קראו הבוקר הפלס, כולם שמו לב שאבא שלי הוא 'הגאון'הגעתי לחיידר מרוגש ושמח, אמרתי לעצמי אולי יש סיכוי שאפילו הרב'ה שם לב לזה ויגיד לי משהו על אבא שלי נכנסתי לכיתה וראיתי המולה כן, איזו הפתעה מישהו כבר הספיק לתלות את התמונה ואת הרשימה על הלוח של הכיתה הנה, אפילו סימנו שם מישהו בעיגול אדום הרגשתי שאני מסמיק, איך כבר זיהו את אבא שלי איזה כיף התקרבתי, ניסיתי לראות אם מישהו מסתכל עלי ואני רואה שכולם מרוכזים בתמונה וברשימה הארוכה ומתווכחים על כל שם מיהו ומה הוא התקרבתי לראות מיהו המסומן בעיגול, ולמרבה האכזבה זה לא היה אבא שלי.
לא פחות ולא יותר זה הפרצוף של הרב'ה שלנו רב'ה פיינגולד בכבודו ובעצמו לא נכון! זה כבר נראה ממש חלום מה??? גם הוא 'הגאון!?'זה נראה לא אמיתי ומאיפה הזקן שלו? נראה שהוא אפילו קצת שם ספריי לבן מוזר חיפשתי את השם שלו ברשימה, וכן, אני רואה שם הגאון רבי יצחק חיים פיינגולד שליט"א, מרבני בני ברק כאן כבר המחשבות והרגשות שלי התחילו להתערבב יחד, גאווה ואכזבה חלחלו למעלה אל מעמקי הלב.
באותו רגע החלטתי להפסיק לחשוב מה זה משנה העיקר שאבא שלי צדק כשהוא אמר לאמא באותו לילה: "את תראי, יבוא יום ואני עוד יהיה ה-ג-א-ו-ן".