יוסף הצדיק שמר את העיניים, יוסף הצדיק לעולם לא פתח את העיניים, הוא עבר כאלה ייסורים נוראים כאלה נסיונות, שנה אחת בבית פוטיפר, ועוד 12 שנה בבית הסוהר. אומר המדרש שלשה פעמים ביום הייתה באה אשת פוטיפר להסית אותו! לפתות אותו באין סוף פיתויים! שלושה פעמים ביום הייתה מחליפה בגדים, בוקר צהריים וערב, כל היום הייתה באה ודוקרת אותו בסיכות ומחטים! במסרקות של ברזל! "ברזל באה נפשו"כשהיא אמרה לו אני יעוור לך את העיניים! אני יוציא לך את העיניים! אמר לה ה'פוקח עיוורים!! היא תקעה לו סיכות תחת הצוואר והוא מעולם לא פתח את העיניים, כשהיא אמרה לו אני אכופף אותך, ישפיל אותך, אמר לה ה'זוקף כפופים!!, אתה תהיה פה בבית הסוהר במאסר עולם! לא תצא מפה לעולם! אמר לה ה'מתיר אסורים!!.
*יכלו ללכת ללא נעליים*
הקדושה של יוסף קידשה את כל העולם, שיוסף היה חי אפילו האדמה הייתה מקודשת! אומר המדרש מכרו את יוסף "בעבור נעליים" מה הפירוש בעבור נעליים? אף אחד לא מוכר אח בשביל נעליים! איפה שומעים דבר כזה שמוכרים אח בשביל נעליים!? מה לא היה להם נעליים!? מסביר ה"פלח הרימון"בזמן יוסף הצדיק שהיה לו שמירת עיניים מוחלטת, שבחיים הוא לא פתח את העיניים, עי"ז הוא קידש את כל חלל העולם, הוא קידש את כל ארץ ישראל, כל ארץ ישראל התקדשה בקדושת בית המקדש ולכן יכלו כולם ללכת בכל ארץ ישראל ללא נעליים, כמו שבבית המקדש הולכים בלי נעליים מחמת הקדושה, ככה גם בזמן יוסף יכלו ללכת בכל מקום בלי נעליים, הייתה כזאת קדושה שבכל הליכה והליכה, הם לא הרגישו דקירות מהקוצים, ולא דקירות מאבנים. *פתאום הרגישו שהכל דוקר*
להמשך כנסו כאן:
כל עוד שהאמינו ביוסף ולא חשבו למכור אותו אז לא דקר להם שום דבר, הקוצים היו קדושים, הכל היה קדוש. האחים לא ידעו מי זה הצדיק שבזכותו הארץ מלאה קדושה, כל אחד חשב אולי זה הזכות שלו, הם לא האמינו שזה הזכות של יוסף, ברגע שמכרו את יוסף הכול הפסיק! לא הרגישו את קדושת הארץ! האדמה נהייתה כמו סתם אדמה, פתאום הרגישו שהכול דוקר, הכול כואב, ומיד היו צריכים "נעליים".
*למעלה מהזמן*
הרב'ה אומר, כל העולם הזה זה רק דמיונות, צריך לעלות למעלה מהזמן! צריך לבטל את הטעם של העולם הזה! כי אין עולם, אין כלום, העולם הזה זה רק דמיון כזה שנוצר, לא היה עולם! לא יהיה עולם! ועל ידי שמירת עיניים מבטלים את העולם הזה, על ידי שמירת העיניים עולים למעלה מהזמן.
*עין טובה*
כל הכח של יוסף זה "בן פורת יוסף עלי עין"הוא זכה שכל השמות הקדושים היו מאירים בו, "עלי עין"הוא זכה להיות עלי עין! הוא זכה לכל המדרגות בגלל שהוא "עלי עין"הוא מעל העין! מעל הטבע! מהיום שהוא נולד עד היום שהוא נפטר הוא לא פתח את העיניים! הוא היה במצרים לבד בלי אבא בלי אמא הוא לא פתח את העיניים בשום אופן! אפילו שהבטיחו לו כל ממון שבעולם הוא לא פתח את העניים! אמרו לו רק תפתח את העיניים לאלפית שניה, לטריליונית שניה ניתן לך כל ממון שבעולם! הוא לא פתח את העיניים! אומר הרב'ה אם אדם זוכה לא לפתוח את העיניים הוא זוכה לעין הטובה, הוא זוכה לראות את כל הרמזים! כי ה'שולח לאדם כל יום רמזים לקרבו! ה'שולח לכל אדם רמזים במחשבה דיבור ומעשה,ה'מחפש לקרב את האדם לעבודתו, כל רגע ה'שולח רמזים חדשים, כמו שר'נתן אמר שאי אפשר לישון מכל הרמיזות אי אפשר להירדם מרוב הרמיזות.
*נשמה שכלואה שם*
*נשמה שכלואה שם*
אדם הולך ברחוב הוא יכול לראות עשר אלף קליפות, וברגע שהוא לא מסתכל ברגע שהוא שומר את העיניים, הוא שורף את כל הקליפות! הוא שורף את כל הטומאה! יוסף הצדיק שרף את כל הטומאה את כל הקליפות ולכן זכה ל"בן פורת עלי עין"אומר המדרש יוסף זכה לשלוש מאות אלף ילדים! הוא סגר את העיניים שלוש מאות אלף פעם! הוא זכה לשלוש מאות אלף ילדים! אם אדם יסגור את העיניים שלוש מאות אלף פעם, הוא יזכה לשלוש מאות אלף ילדים, לא רק שהוא שורף את הקליפות! לא רק שהוא שורף את הטומאה! אלא הוא גם משחרר נשמה! כמו שמסביר היכל הברכה שבכל טומאה בכל קליפה יש איזה ניצוץ קדוש, איזה נשמה שכלואה שם, ועל ידי שאדם עובר ברחוב ושומר את העיניים מוריד את הראש לא מסתכל על פריצות לא מסתכל על אותה קליפה, אז הוא שורף את כל הטומאה הוא שורף את כל הקליפה ואז הניצוץ משתחרר! הנשמה שכלואה שם משתחררת! ואחרי זה הניצוץ הזה יהיה הבן שלו, וזה יכול להיות ניצוץ של צדיק גדול! וזה זכה יוסף שכל הבנים שלו היו צדיקים נוראים.
*שאתה מסתכל אתה קובר אותי*
אם אדם יצא לרחוב בשמירת עיניים הוא יעלה את כל הניצוצות שנמצאים בקליפות! אדם סגר את העין הוא שרף את כל הקליפות! בכל קליפה יש ניצוץ קדוש, ברגע שאדם עבר ברחוב בשמירת עיניים הניצוץ השתחרר. מבריאת העולם מונחים ניצוצות ברחובות ובשווקים ומחכים למי שיעלה אותם, למי שיתקן אותם, ורק עם עיניים סגורות אפשר להעלותם. הניצוץ האלוקי נמצא בכל מקום, אבל לא רואים אותו! הוא נסתר! כי בהסתכלות אסורה רואים רק את הקליפה ובוראים עוד קליפה ועוד קליפה. אתה עובר ברחוב אל תסתכל!! אם אתה מסתכל נערמים עוד קליפות ועוד קליפות, הניצוץ הקדוש שבתוך האשה, הנשמה שכלואה בתוך הקליפה, הוא נמצא בבית הסוהר! וצועק אליך "אל תסתכל!! אחי רחם עלי אל תסתכל עלי! אל תסתכל לכוון שלי! שחרר אותי! שאתה מסתכל אתה קובר אותי! אתה קושר אותי עם עוד כבלים!"והניצוץ מתחנן לבן אדם "אחי רחם עלי! שחרר אותי מבית הסוהר! אם לא תסתכל אתה תביא את הגאולה! עד עכשיו אף אחד לא גאל אותי ולא תיקן אותי! רחם עליי תוציא אותי מהמאסר! אל תסתכל!! בפעם אחת שאתה לא מסתכל אתה מפיל את האין סוף חומות ואת האין סוף קליפות שסובבים אותי".
*אם מלאך יעבור ברחוב הוא לא יעשה שום תיקון*
צריך לדעת אם מלאך יעבור ברחוב הוא לא יעשה שום תיקון! הוא לא יעלה שום ניצוץ! מכיוון שאין לו את היצר הרע להסתכל, אין לו את היצר הרע לטומאה, אבל בני אדם שהם בשר ודם, הם צריכים מסירות נפש אדירה לשמור את העיניים! ברגע שהם הולכים בשווקים וברחובות יש להם ניסיונות נוראים! וע"י ששומרים את העיניים מעלים ומתקנים את כל הניצוצות שנמצאים שם. *שאתה מסתכל אתה קובר אותי*
אם אדם יצא לרחוב בשמירת עיניים הוא יעלה את כל הניצוצות שנמצאים בקליפות! אדם סגר את העין הוא שרף את כל הקליפות! בכל קליפה יש ניצוץ קדוש, ברגע שאדם עבר ברחוב בשמירת עיניים הניצוץ השתחרר. מבריאת העולם מונחים ניצוצות ברחובות ובשווקים ומחכים למי שיעלה אותם, למי שיתקן אותם, ורק עם עיניים סגורות אפשר להעלותם. הניצוץ האלוקי נמצא בכל מקום, אבל לא רואים אותו! הוא נסתר! כי בהסתכלות אסורה רואים רק את הקליפה ובוראים עוד קליפה ועוד קליפה. אתה עובר ברחוב אל תסתכל!! אם אתה מסתכל נערמים עוד קליפות ועוד קליפות, הניצוץ הקדוש שבתוך האשה, הנשמה שכלואה בתוך הקליפה, הוא נמצא בבית הסוהר! וצועק אליך "אל תסתכל!! אחי רחם עלי אל תסתכל עלי! אל תסתכל לכוון שלי! שחרר אותי! שאתה מסתכל אתה קובר אותי! אתה קושר אותי עם עוד כבלים!"והניצוץ מתחנן לבן אדם "אחי רחם עלי! שחרר אותי מבית הסוהר! אם לא תסתכל אתה תביא את הגאולה! עד עכשיו אף אחד לא גאל אותי ולא תיקן אותי! רחם עליי תוציא אותי מהמאסר! אל תסתכל!! בפעם אחת שאתה לא מסתכל אתה מפיל את האין סוף חומות ואת האין סוף קליפות שסובבים אותי".
*אם מלאך יעבור ברחוב הוא לא יעשה שום תיקון*
השטן מחכה לשניה שתפתח את העיניים
מסופר על ר'שמואל שפירא שבחיים הוא לא פתח את העיניים, יום אחד הוא הגיע למירון הוא היה שם באיזה שדה בלילה במקום שומם וסגר את העיניים, לפני שבעים שנה עוד לא היה שום ישוב בגליל, אמרו לו ר'שמואל! תפתח את העיניים! אנחנו נמצאים פה במקום שומם, אף אחד לא יעבור פה! אמר להם ר'שמואל אף פעם לא יודעים מאיפה השטן יקפוץ! אי אפשר לדעת מתי השטן קופץ! השטן מחכה לרגע שתפתח את העיניים ואז הוא כבר מכין לך משהו,ככה זה! השטן מחכה לשניה שתפתח את העיניים, לשניה שתרים את הראש ותסתכל ואז הוא מכשיל אותך.
אומר דוד המלך "לא גבה ליבי ולא רמו עיני"מעולם לא פתחתי את העיניים! "לא גבה ליבי"כשמשחו אותי למלך הלב שלי לא יתגדל! שמואל מושך אותו למלך על כל ישראל הוא אומר "לא גבה ליבי ולא רמו עיני"הרגתי את גולית "לא רמו עיני"לא פתחתי עין! לא הרמתי עין! אתה הרגת את גולית כולם מריעים לך! תסתכל!! תפתח את העיניים!! תציץ לראות איך אנשים מתפעלים ממך!! אדם יורה בגולית כולם מריעים, כולם מתפעלים, תסתכל ימינה תסתכל שמאלה תראה מה קורה! אולי זה גם שעת סכנה אולי הפלשתים מתנפלים עכשיו, אצל דוד אין הרמת עיניים "לא גבה ליבי ולא רמו עיני"הוא לא מתגאה! הוא לא מרים אף פעם את העיניים! דוד המלך לא צריך עידוד מבני אדם אפילו שזה יהיה הדבר הכי גדול, אפילו שזה יהיה הנצחון הכי גדול, דוד לעולם לא ירים את העיניים, הוא לא צריך את העידוד של האנשים הוא לא צריך לראות איך מתפעלים ממנו, הוא לא צריך לראות איך מסתכלים עליו, יש לו את ה'!! יש לו את האין עוד מלבדו.
אדם מסתכל איך מסתכלים עליו, איך אנשים מתפעלים ממנו, הוא אומר איזה דבר תורה, איזה שיעור,איזה חידוש, הוא מסתכל איך אנשים מתרגשים ממנו, הוא מסתכל איך אנשים מתפעלים ממנו, דבר ראשון זה "לא גבה ליבי ולא רמו עיני"אפשר להרוג את גולית גם בלי לפתוח עין! אפשר להימשח למלך גם בלי להרים עיניים! אדם בא לברסלב הוא בא לעבוד בעומק! הוא בא לחרוש חריש עמוק! הוא בא לקחת את עצמו לשבור את עצמו לחתיכות חתיכות! הוא בא לשמור את העיניים! את הפה! את האזניים! הוא צריך לקחת את עצמו בידיים ממש! הוא בא לעבודה אמתית אמתית עמוקה עמוקה.