המשך מסע להאדיטש

יום שלישי כ'ד טבת - לפנות בוקר.

~"האדיטש"~
הגענו...! השעה 12:30 בלילה. ישר לתוך התוועדות הכנה לכניסה לאדמו'ר הזקן. הלילות בזמן הזה באוקראינה מאוד קרים ומגיעים לסביב ה 20-. אוהל האדמו'ר הזקן נמצא במורד ההר, בתוך יער מלא עצים, חלקם כרותים ומעל הנחל הקפוא של האדיטש.

התוועדנו לתוך הלילה וכל הזמן זרמו עוד ועוד קבוצות לתוך חדר ההתוועדויות. השעה כבר הגיע ל 03:00 לפנות בוקר והרב אומר; "עכשיו באוהל נמצאים שם כל הצדיקים. הבעל שם טוב, המגיד, המלאך ותלמידי המגיד. וכולם רוקדים ושמחים עם האדמו'ר הזקן". כשהרב אמר את זה, זה היה כמו..., אש בוערת...!

הרב אמר שלפני שנכנסים לאדמו'ר הזקן צריך כל אחד לקחת על עצמו החלטה של שינוי. ולכתוב ולספר את זה לאדמו'ר הזקן.

04:00 לפנות בוקר.
אחרי טבילה במקווה המפואר בבניין הכנסת אורחים ירדנו במורד ההר לכיוון אוהל האדמו'ר הזקן.

מסופר שכשרצו לקבור את האדמו'ר הזקן הגיעו לראש ההר ולא ידעו מה לעשות ואיך בדיוק לקבור. ואז ראו אש בוערת בתוך השלג ממש, קרוב לשפת הנחל וזה היה סימן משמיים שזה מקום הקבורה.

שאתה יורד בגרם המדרגות לכיוון האוהל ומסתכל על הציון, אי אפשר שלא תעלה במחשבתך האש בתוך השלג המסמנת את מקום הקבורה.

נכנסנו לקודש פנימה.
אמצע הלילה, מלא אנשים, כל אחד ודרכו לכאן. כולם רוצים להיפגש עם האדמו'ר הזקן! "האדמה שאתה עומד עליה, אדמת קודש היא" - זו ההרגשה.

להמשך כנסו כאן

לפני שנכנסים עושים כמובן את ההכנות האחרונות ואט אט אתה עומד כבר מול הציון של האדמו'ר הזקן. מנסה בתוך כל ההתרגשות וההתלהבות, אחרי כל הצמאון והמסע הארוך לקרוא את המענה לשון, לקרוא את הפ"נ...

לאט לאט מתחילים לנגן ניגון ועוד ניגון. האווירה מתחממת ואז מנגנים ניגון הכנה ל"ארבע בבות"ואז... רגע השיא.
כאן ועכשיו, אצל אדמו'ר הזקן מתחיל להתנגן "ארבע בבות".
לא, זה לא אותו ניגון שניגנו עד עכשיו במקומות אחרים..., זאת הרגשה אחרת!

"ארבע בבות"אצל האדמו'ר הזקן באוהל, ביום ההילולה!!!
מילים לבד אינן מספיקות לתאר את העוצמה, את ההרגשה העילאית! "אם אתה לא חלק מזה, לעולם לא תבין"!
זה משפט שתקף גם הפעם, כנראה...

הזמן כאילו עוצר מלכת. קשה לצאת מהאוהל, כל אחד רוצה להישאר עוד ועוד במחיצתו של האדמו'ר הזקן...

השעות כבר נוקפות. עלינו למעלה, עוד הספקנו לטעום משהו מהארוחה של הכנסת אורחים... (התודות לשושו ודוד)
וישר... תרנו אחר האוטובוס לשדה התעופה. עוד כמה שעות ואנחנו ממריאים לנקודה בה התחלנו את המסע.

"כשאתה כאן, אתה נמצא בתוך חלום שמתמשך, המסע מתחיל בארץ שאליה חוזרים לשגרה להנחיל את כל העוצמות שאגרת לתוך חיי היום יום" - אומר הרב ועכטר.

21:00 אנחנו במטוס בדרכינו לארץ. אני חושב על משפט, או יותר נכון על מה שהרבי הרש"ב אמר אחרי מסע קדוש שעשה בקברי אבותינו נשיאנו הקדושים: "הביקורים וההשתטחות באוהלי-הקודש העניקו לי עושר בלתי-מוגבל, עד כדי כך, שבמשך שנתיים הייתי שרוי בהתרגשות מכל אשר זכיתי לראות ולשמוע באותה השתטחות". (ספר השיחות תש"ג עמוד 165)

זהו, הגענו לארץ. נפרדנו כל אחד לדרכו בשמחה והרגשה שהמחר יהיה אחרת ובתקווה להרגיש בקרוב ממש:
"ותחזינה ענינו בשובך לציון"...

תודה מיוחדת לרב שמואל הלפרין שדאג, ארגן והפיק את כל המסע הקדוש הזה.
ולמשפיע הרה"ג הרב ועכטר שקשר אותנו לרבותינו נשיאינו.