ומה קורה עכשיו איזה מצב עדיף?

לעסוק בעבר אין טעם, וגם אם צריך אולי למען ההיסטוריה זה לא יכול להיעשות בפוסט רגיל, צריך לזה ספר, ליוויתי את כל השנים האלו בגור, וספר אחד לא יהיה מספיק, כרכים על גבי כרכים גם הם בקושי יספיקו למסכת ההתעללויות ומצבים הזועקים לשמים. איני מאשים כאן אף אחד, ואיני מצביע על פלוני או אלמוני אבל זה אכתוב למען ההקדמה למה שאני כן מבקש לעסוק כאן, בעתיד, מה עושים עכשיו מה עדיף, בגור שולטים הרבה כוחות ואין לרבי שליטה עליהם. מנסיוני האישי אני מגיע למסקנה שבחלק לפחות של מלחמות גור זה מתחיל מכמה בריונים היושבים במרתפים באשדוד ומקומות אחרים כולל במשרדו של ליצמן שם היו כאלו, ולאחר שהם פועלים אי אפשר לגלגל את הגלגל חזרה נקלעים למצב כזה שההתעללות הופכת להיות קדושה. אין בגור מי שמנווט ומחליט, כאשר זה מגיע לחדרו של הרבי ברוב המקרים זה כבר מאוחר מדי, ולכן קשה להאמין שאפשר להגיע להסדר או הסכם בין הצדדים, מפני שגם אם נניח יגיעו להסכמות והבנות, מספיק טרוריסט אחד וכאלו לא חסרים בגור שיהרוס את הכל. בנוסף, כל כך הרבה שסובלים מן ההתעללויות ההם במיוחד מי שנזרקו מגור חייבים מסגרת משלהם ולא ישארו ברחוב, הם המתינו ליום הזה הרבה זמן, ולא נראה שר'שאול אלתר יפקיר אותם, במצב שנוצר, לו אין ברירה, בכל הסכם, הוא חייב לכלול אותם ומאחר ואנשי הרבי לא מוכנים לכלול אותם בשום הסכם, אז אין מנוס יותר ור'שאול חייב לעזוב את גור ולהקים לעצמו מסגרת משלו

תשאלו בודאי מה קורה עם האחים, אז צריך להכיר את הסיבוכים הפנימיים. בין האחים בני הפני מנחם ויכוח פנימי ישן נושן דבר שעיכב עד כה את הפרישה מתי לעשות זאת, הכל מסכימים שמתנהגים עם משפחתם בצורה בזויה ומבישה וכי חייבים לעשות משהו שהצד האחר יבין כי הם עם רגל בחוץ, אבל חלק מהאחים במיוחד הגיס הם בעד שזה ייעשה יום אחרי הרבי ולא בחייו. זו הסיבה מדוע ר'איצ'א דוד למשל שהוא חי בידידות עם הרבי עושה הכל להגיע להסדר שיאפשר את ההמשך כפי שהיה תוך עצירת הטרור נגדם, אבל עד לשעת כתיבת שורות אלו הוא לא הצליח להביא הסכם שר'שאול יוכל לחיות עם זה

ר'דניאל יש לו עכשיו גם בעיה פרטית משפחתית הוא התארס והוא לא רוצה לשבור את השידוך ולכן הוא נקרע בין הצדדים, אבל זה ענין בפני עצמו. הוא בשלב זה מבקש לחיות עם שני הצדדים בשלום כאשר ברור לו ולאחיו שיום אחרי הרבי, הדברים משתנים

שאלת השאלות מה עושים עכשיו, האם על ר'שאול אלתר להקים קהילה ומסגרת משלו כבר עכשיו או להמתין. האמת היא שצריכים להיות בנעליו בשביל לתת עצות כאן, הוא עבר ועובר סבל וטרור קשה במשך תקופה ארוכה. זה התפוצץ בפרשת ברלינר אבל זה התחיל הרבה קודם, פרשת ברלינר הוציא את זה לרחוב כאשר ברור כבר תקופה ארוכה כי אין לו ברירה אלא לעשות צעד שיזעזע את המערכת, מצירים את צעדיו בכל מקום, לוחמים בכל מי שמזמין אותו לומר שיעורים או לשאת דרשות, ובגור מי שהולך לשמוע שיעור שלו אז אחת דתו הוא אבוד גמור ושרוף

אין לו ברירה אחרת אלא להקים ישיבה כפי שהוא עשה השבוע ולהתחיל להתפתח, לסייע לאנשיו להקים מסגרת משלהם, לא יתכן שכל כך הרבה אנשים ישארו בלי מוסדות כשהם רועים בשדות אחרים. נכון שבגור לא אוהבים זאת, אבל עליהם להשלים עם מציאות שנוצרה, זה ככה בכל מקום גדול, אין ולא יתכן מסגרות במספרים כאלו ושיכהן רבי אחד ומספר כיבודים כל כך קטן. גם אצל הליטאים מספרים גדולים אבל יש להם מאות ישיבות מאות פראקים מאות תוארים יש מקום לכל אחד, בגור אין את האפשרות להתפתח ולהגיע למעמד מכובד כמו שזה בכל מקום אחר, ולכן זה מתפוצץ. בויזניץ למשל המצב כרגע טוב מפני שהם התפצלו ל-12 ויש הרבה יותר אויר שמספק מספר גדול של אפשרויות לצרכני התוארים והתפקידים

בחב"ד למשל שם כל מי שרק רוצה יכול להפוך להיות שליח ולהקים לעצמו בית חב"ד, ויש אלפים כאלו, בגור אין מושגים כאלו, אין מקום לחסידים להרגיש שהם עושים משהו או יותר נכון שהם שווים משהו, ועל כולם בעיה אחרת וקשה שהרבי לא מכיר עוד את החסידים, זה בלתי אפשרי במספרים כאלו להכיר את כולם, וטוב שמתפצלים זה בריא לחסידים הזקוקים לרבי קרוב עם מי שהם יכולים להיוועץ ולהכנס לעיתים תכופות יותר ממה שזה קורה עתה בכל חסידות שמספריה גדולים

חוזר אני כאן ומציע לאנשי גור על שני צידיה, תעשו טובה לעצמכם, במקום לשבת על הסכמים שלא יחזיקו מעמד יותר משבוע, תסכימו להיפרד בשלום, תגיעו להסכמים איך שכל צד מעודד את הצד האחר וזה יכלול גם בכספי תרומות המיליונרים התומכים בר'שאול, ושכל חסיד יבחר לעצמו את המקום שהוא מרגיש שם קרוב וחזק יותר. אסור לשכוח כי גור בשנים האחרונות שבורה מבפנים לא רק עם משפחת ה'פני מנחם', חי אני בבורו פארק היכן שזה כמה שנים גור התפלגה ומתנהלת מלחמה פנימית קשה, הקימו חיידר נפרד ובית הספר לבנות מחולק בין כיתות של מי שמכונות חסידישע ומי שהם כאילו מודרניות מפני שאינם מקבלים את התקנות של מי שאינו קולט כי אין בורו פארק דומה לירושלים ובני ברק בתחום כלשהו וכי כאן מעולם לא היה מה שיש שם, וכי יש לנהל את הדברים אחרת. מציאות היא שרבני גור בבורו פארק תומכים בצד שבגור של הרבי לא אוהבים

הברירה עתה היא בין מלחמה לשלום, השאלה מה חשוב לגור כרגע, הכבוד או הנצחון, מה שבטוח, במלחמה רק צד אחד מפסיד כאן, מפני שהצד האחר מתחיל מאפס, לכן עדיף לעשות זאת בחכמה כאשר יוצאים מן הענין בדרך מכובדת כפי שזה קרה בכמה מקומות אחרים היכן שהבינו שזה עדיף על מלחמות היכן שכולם נפגעים ממנה