זה היה במטוס של אמריקן איירליינס ישבתי במחלקה הראשונה בשורות הראשונות של המטוס לצד החלון, הטייס הכריז כי אנו 2 דקות לנחיתה, וכדרכי אני מציץ החוצה לראות את הנוף היפה של פלורידה מן הגובה. ירד גשם חזק ובכל זאת המטוס נחת, היינו 200 רגל מן הקרקע, אתה רואה את מסלול הנחיתה, את שדה התעופה, ובפתאומיות אתה שומע את המנועים מופעלים בכל הכח ובמקום לנחות הוא מזנק לגובה ובורח מן המסלול
את פניהם של מי שמבינים מה קורה כאן קשה לתאר, הטייס שקלט והבין כי הנוסעים לא רגועים, ביקש להרגיע ואמר כי איננו בסכנה, בשל הגשם הכל כך חזק הוא לא הצליח להבטיח כי הוא במסלול הנכון וחזר לגובה, הסתובב למעלה עשרים דקות נוספות, ואז הוא חזר לשדה התעופה אבל הפעם הוא כבר לא אמר 2 דקות לנחיתה, העדיף לנסות שוב מבלי להפחיד את הנוסעים, והפעם למרות הגשם הכל כך חזק הוא הצליח להנחית את המטוס במסלול הנכון
איחרנו קצת הגענו מאוחר מן המצופה, אבל היו אלו רגעים של חרדה, אשתי אמרה תהילים, ראית גויים שאינם יודעים כיצד להגיב, וכששמעו את הגלגלים נוגעים בקרקע, כאלו מחיאות כפיים לא שמעתי מעודי במטוס, כולם נרגעו ב"ה יצאנו מזה
האמת היא, שהטייס עשה את הנכון, בשל הגשם הכל כך קשה הראות היתה לקויה ולא ראה מספיק רחוק בשביל להכריע כי הוא במסלול הנכון ובמקום לקחת סיכון הוא חזר לגובה עד שהוא הבטיח כי הוא במצב שיוכל לבצע נחיתה בבטחון, הגשם לא הפסיק אבל היה פחות סוער מבפעם הראשונה שניסה לנחות, וככה מנע סכנה
אני מספר לכם את הסיפור, מפני שאתה אף פעם לא יודע בטיסות מן הסוג הזה מה יכול לקרות, זו הפעם הראשונה שראיתי איך נראים אנשים ברגעים כאלו, הרגשתי את הטעם הזה בטיסה כזו, ויחד עם זאת שאלתי את עצמי מדוע אותי זה לא הזיז הרגשתי כל כך בטוח עד שהרגעתי את סובבי שאין מה לדאוג
מאז ומעולם אני חי עם האמונה כי מה שצריך לקרות יקרה, ומה שלא צריך לקרות לא יקרה, ומי שמפחד ממצבים כאלו טיפש
חיים שאולזון