[המשך] וההוראה מזה נוגעת לכל יום ויום כבר בתחלת העבודה: כאשר אדם ניעור משינתו, ומתבונן בזה שהוא שוכב לפני ממה"מ הקב"ה, שהרי "שויתי ה' לנגדי תמיד"– והכוונה היא אליו, אשר על כן עליו לקום בזריזות וכו' (כמ"ש בשו"ע) – שואל א"ע (ופרט שגם היצה"ר "מתערב" בזה): מדוע כבר ברגע הראשון של היום מיד שניעור משינתו עליו לקום בזריזות באופן ש"אני מעיר את השחר"?! מדוע זה לא יכול לחכות להמשך היום, כאשר יספיק להתבונן בזה ולהבין חשיבות ענין הזריזות?! וע"ז אומרים לו:הרי "האדם עץ השדה"– למד במכ"ש וק"ו מטבע הגשמי של אילן: הרי זה שאתה אוכל היום פירות האילן, ה"ז רק בגלל שלפני שנה, שנתיים עד לשבעים שנה (בתמר) התחילו לעסוק בהוצאת הענינים שבכח אל הפועל, ועד"ז עליך לדעת, שכבר בהתחלת היום, כשלפניך יום שלם של עבודת ה', ניתנו כבר את כל הענינים בכח, וגם את הנתינת-כח והברכה (וברכת ה' היא תעשיר) להוציאם אל הפועל.ויה"ר שכ"א יתבונן בהוראה ברורה זו ולהביאה לידי מעשה בפועל!
משיחת ט"ו בשבט ה'תשמ"א