את יום זה, יום מכונן בחיי, עת נשבע אני אמונים כחבר בכנסת ישראל, החלטתי לפתוח על קברי הורי, אבי מורי משה, ואימי מורתי שמחה, למשפחת גואטה עליהם השלום. אחותי חנה, עליה השלום, אחי הבכור יעקב ואשתו מרים, השם יקום דמם, אשר נרצחו בידי מחבלים בני עוולה בשנת 1974 בעיר קריית שמונה, עיר הולדתי בה גדלתי וחונכתי.
עמדתי שם, בין הקברים, נרגש ונפעם מרחשי תפילה ותודה. תודה לבורא עולם שאלו הם הורי. הורים שלא רוו רווחה כלכלית, אך עוני ושכול היו מנת חלקם, וקשיי הסתגלות רבים. עם זאת, ידעו לעטוף את ילדיהם בחום, באהבה ונתינה אין סופית. הגם שלא היה להם מאומה, ידעו להעניק את שירת חייהם, שיר ללא מילים, שיר ללא מנגינה, אך שיר עם לב גדול.
"ליבי ובשרי ירננו לאל חי". השיר הזה ממשיך לנגן עד היום בתוך תוכי ונוסך בי את הכוח לנתינה, לאחדות ולאהבת חינם. מורשת זו של הורי אשר גידלו משפחה רב גונית לתפארת, אשר בחלקה חרדית, חלקה דתית-לאומית, ובחלקה מתגוררת בקיבוץ גינוסר, מלווה אותנו והיא הדבק המאחד והמחבר באהבה גדולה איש לאחיו, על אף הדעות השונות, כי אכן יש בנו הרבה מן המאחד ומעט מן המפריד.
כמי שהגיע וצמח מהפריפריה, ובחר להתגורר בשכונת פרדס כץ, והגיע לכנסת ישראל, חרף תנאי פתיחה לא פשוטים כלל ועיקר, מבקש אני להביא עמי את המורשת הזו של אחדות, נתינה ואהבת חינם – לבית הזה.
דלתי תהיה פתוחה לכל עם ישראל, ואתמקד בנושאים החברתיים, ובכלל נושאי הרווחה הקרובים לליבי. כמי שעסק בפעילות ציבורית רבה וענפה רבות בשנים ללא תמורה, אני מגיע היום לבית הזה להמשיך את העשייה המבורכת למען כלל המגזרים.
דברי רבן גמליאל במסכת הוריות – אשר קורא לאלו המבקשים להושיבם בשלטון: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם". מקבל אני על עצמי להיות עבדו של הציבור, ואשרי שזכיתי לשרת את עם ישראל ואת אלו השקופים אשר נזקקים לכך יותר מכל.
במעמד זה, ברצוני להעלות את זכרו של רבן של כל בני הגולה, מאור ישראל, מורנו ורבנו, עטרת ראשינו, מרן עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר ממימיו אנו שותים ובעזרתו יתברך נמשיך ללכת בדרכיו ובמסילותיו עד ביאת גואל צדק. במעמד זה אשא תפילה כי אזכה להיות ציר נאמן לשולחי, הגאונים חברי מועצת חכמי התורה, בנשיאות מרן ראש הישיבה, חכם שלום הכהן, שליט"א.
אני מבקש להודות במעמד זה לאשתי גילה שתחיה, מנשים באוהל תבורך, אשר עליה נאמר במאמר רבי עקיבא: "שלי ושלכם – שלה הוא". לילדי, שמחה, רחל ומשה, אשר בכל תפקידי הציבוריים היטו כתף ונשאו בעול, על אף הטרדות הרבות הגובלות לעתים בשעות הקטנות של הלילה.
בסיום דברי אבקש להודות ליושב ראש התנועה, מחולל המהפכה, הרב אריה דרעי, ה'ישמרנו ויחיהו, אשר במסירות, בעוז ותעצומות נפש זקף את קומתה של יהדות ספרד המעטירה, העומד יום וליל כעמוד ענן לימין החלש והנזקק.
בחכמתו ותבונתו מנחה את דרכנו, והיא נר לרגלנו בעשייה הציבורית. בטוחני כי דרכך אשר הוכיחה את עצמה בעבר ובהווה, בחיזוק הפריפריה ועזרה לחלשים, והפכה מודל לחיקוי על ידי אנשי ציבור רבים, תשוב ותוכיח את עצמה גם בעתיד.
בשם השם נעשה ונצליח.
תודה רבה.