"מנהג חדש התחיל להתפשט מקרוב בארץ הקודש, לעשות בת מצוה לילדה בת י"ב שנה, כמו שעושין בר מצוה לילד, מזמינים כל המכירים גברים וגברות ועושין חגיגה גדולה ומסיבה בבית ההורים, הבת מצוה יושבת בראש, וכו'וכו', החיקוי הזה לבר מצוה יש בו ריח של שיווי זכויות לנשים, וגם בעצם הוא מנהג לא יפה, ואילו היה דבר טוב היו אבותינו נוהגים כן, ומכיון שמעולם לא נהגו ולא נזכר בשום ספר, ברור שיש טעם לזה ואפילו ברוך שפטרני אין מברכין על הבת".
ובשם ה'פרי מגדים', מביא את הטעם שאין מברכין "ברוך שפטרני", מפני שהבת נותרת בבית אביה, והוא אחראי לנדריה.
הרב נאה מסביר כיצד החלו חגיגות הבת מצוה:
"שמעתי שהמנהג הזה צמח על רקע מנות המגדנות והסוכריות, שהממשלה נותנת [בימי הצנע שהיו נהוגים אז] לחגיגות, ומרצונם שלא לוותר על המנות נתפשט המנהג לחגיגות בת מצוה".
הרב נאה מציע פתרון למתנות הממשלה, ולרצון לחגוג את הבת מצוה:
"ואילו משום הא, הרי אפשר לקיים שתיהן, לקבל המנות ולסדר חגיגה בתוך כתלי בית הספר, שהאמא והקרובות יחלקו שמה המגדנות ויבלו שם באוירה של שמחה (וכבר עושים כן בכל יום הולדת), חגיגה כזו אינה חורגת מהצניעות הישראלית, אבל לעשות טקס בת מצוה בחיקוי לבר מצוה גובל עם כיעור, ובפרט ביום שנתחייבה במצוות שלה, שצריכים ללמדה דכל כבודה בת מלך פנימה ולא למסיבות מעורבות, ודבר זה חובה על הרבנים לדרוש להסביר ולמחות נגד המנהג החדש, בטרם שישתרש ויהיה קשה לשרש אחריו".
הרב נאה מתריע ותובע מכל אחד ואחת לא להשתתף בחגיגות בת מצוה כאלו שהן חיקוי לבר מצוה:
"וכל ירא ה'לא יענה להזמנה כזו, לא ישתתף ולא יקח כל חלק בחגיגות כאלה, המוסוות באיצטלא של אהבת תורה וחינוך למצוות, ובעצם הן נגד מוסר התורה, ודי לנו להיות כאבותינו לא להוסיף ולא לגרוע". (מאמר זה מצוטט בספרו קצות השולחן חלק ט'ס"ק א'ולפניו ביאור בנושא בת מצוה).
בשנים הבאות היה הדבר לפולמוס רבני, האם להתיר לערוך בת מצוה ברוב פאר, או בבית הכנסת. מעניין לציין כי הרבי מליובאוויטש, פסק אף הוא כי אין לחגוג בת מצוה ברוב פאר ועם מוזמנים רבים (ראה שערי הלכה ומנהג או"ח חלק ב'עמוד שי"א).