אם נהיה ישרים לפחות עם עצמנו נודה בעובדה שהחסידות נפחה את נשמתה הרוחנית הרבה הרבה לפני תקופתה של ההיסטוריה של בני דורנו, ותופעת החצרות שלנגד עינינו היא תופעה אנושית משעשעת או מביכה בה אנשים שפויים לכאורה משתעבדים במין קשר חסר פשר למגוון של אישים בעלי מאפיינים שונים ומשונים להיותם ה''רביים שלהם''. ואלה ויורשיהם נעשים להם לאדונים מחוקקים נגידים ומצווים השותפים לכספם ולחיי משפחתם ואדונים לחינוכם האומלל של ילדיהם, לבי נחמץ לראות אנשים מגודלים שמצעידים אותם בסך שרים עמהם שירי שבת וחג ומרקידים אותם על הטריבונות כדרדקים בגן הילדים והעצוב מכל הוא שברובם טוב להם בכך. לאורך השנים הצלחתי לבודד פה ושם אדם רציונלי לכאורה שהוא חוסיד לאדמו''ר אוויל או מגלומן נצלן וחסר טעם זה או אחר כדי לשאול אותו מה לך ולצרה זו לה שיעבדת את חייך ואת חינוכם הנחות והמעוות של ילדיך? והתשובה היתה תמיד באותו מבט שפל ומחוות השלמה לאמור: וואס קען מען טוהן-מען ברויך דאך ערגעץ בעלאנגען.. ואני תמה לעצמי האיך ייתכן שמעולם לא עלתה על דעתי שגם אני מוכרח ערגעץ בעלאנגען.. מכאן התבוננתי סביבי עד שנפשט לי שלא נולדים עם הצורך הזה כי מלבד הלכודים בכתות נידחות לרוב רובם של האנשים מבני העולם הנאור אין את את אילוץ של ההשתעבדות ואדרבא הם קנאים ליחידותם כבני אדם שברשות עצמם, אלא שהדור החרדי שהיכרתי חונך וגודל עם חסך תרבותי תודעתי ורגשי בסיסי (שאעסוק בו בל''נ בהרחבה) שביסוד המכריח ערגעץ בעלאנגען.. ויסלח לי אם אם אני רואה בהם אסופה של לכודים פגועים ונכים, וכי מה אחשוב בראותי אותם לאלפיהם סטאטיסטים נלהבים בהפקות המגלומניה הביזאריות של הבעלזאי (שמזכיר לי כל מיני דברים אבל בשום פנים לא אדם בריא בגוף ונפש) או מתמוגגים ונמסים מהריקודין קדישין של הבובובאי 'היפהפה'שמזכיר לי פוחלץ מחלון הראווה של הרודס ומחולל לפניהם במחילה כמארח בבאר חוף תורכי ודומיהם הקדושים. הקדמתי כל זאת רק כדי שאוכל לסבר כי בקרב הסאטמארים התחולל ועדיין מתחולל תהליך בכיוון ההפוך, שהבולטים בהם הם כל אלה שאמרו אכן גדלנו בסאטמאר ושם ורק שם מקומנו עם הדומים לנו, אבל באותו זמן גדלנו ברווחה האמריקאית ועסקינו חשפו אותנו לבעלי אמצעים יהודים ואחרים שהם בעלי דעה עצמאית וטעם אישי, ואין לנו חשק לחסידות של חיידר אינגליך כמו וויז'ניץ סקווירא בעלז ודומיהם.. או סתם יהודים פשוטים שאחרי ימי התרדמת שבימי הביירך מוישה, ריח 'המנהיגות הנמרצת'שדבק ברבי אהרן הילך עליהם אימים וכך באה לעולם חסידותם הפושרת והנינוחה (אמנם לא בלי אלמנטים קיצוניים אבל גם אלה יודעים שהכל משחק) של הזאלוינים. וזה לא נגמר שם, כי אפילו בלונדון בקרב האמידים שבהאהרונים נושמת המגמה הנזכרת של כן אנחנו חסידים אבל גם רוצים שהרבי יתן לנו מרווח לנשום ולפעמים גם לחשוב לעצמנו.. והנה הפלא ופלא, באווירתה המלחיצה של בני ברק בסאטמאר האהרונית שבמרחק של פחות מקילומטר ממרכזי הוויז'נצים התפתחה המגמה ההפוכה, כנראה שלמאות מאותם אהרונים דלפונים בעיר המיוזעת לא היה די ברבה היושב באמריקה ושולח מדי פעם כמה דולרים, הם מתאוים למאן דהו שירכב עליהם במלא משקלו ויוכלו להזיע סביבו ביום יום. ומייזליש (בן למשפחת מנהלי בתי זקנים בשיקאגו) שנשלח להם כראש ישיבה יחסן התאים להם ככפפה ליד. באותה עת אני מבין ועוד איך מבין את המיעוט שיחפשו כל דרך ואמתלה להרחיקו מעליהם ממנו ובשום מצב לא יניחו שישלוט בהם ויהי מה.. (ולמרות שפסקו בשעתו לדינא בבית דין של מונקאץ'ש: אויף רבי'ס און רויבכערס ברויך מען נישט רחמנות האבן.. בכל זאת הייתי נוטה לסמפט את האהרוני כמו כל אדמו''ר אחר שמאן דהו התאדמ''ר לו כדרך שזה התאדמ''ר במגרשו. אלא שבשנים עברו שניים אלה גנבו יחד סוסים כשזה הפויגל היה שליח להביך את רבי משה אריה פריינד ע''ה ואת האח שאמור היה להיות אדמו''ר מסאטמאר בירושלים.) בינתיים צהלות השמחה עולות ממחנה המייזלישים כי יכלו גם יכול לפלוגת השומרים שנשכרו על ידי ההנהלה ובשבת זו שבת בהעלותך כבשו את בית המדרש הנעול של סאטמאר בבני ברק בכח הזרוע. ובינתיים נשכחה אצלנו חכמי העולם וחריפיו סכנת מגפת הקורונה אבל להוותנו הקורונה ימח זכר זכרו לא שכח מאתנו, ולמייזליש יש פתאום דאגות אחרות שהשי''ת ישלח לו רפואה שלימה.. תכלס, לו הייתי יועצו של האהרוני ולאיש היו אזניים לשמוע (מה שאומרים שאין לו..) הייתי מייעץ לו: את מה שרשם בשעתו 'הוגה'סאטמארי אלמוני על דלת מדלתות בתי הכבוד במרתף בית מדרשו של הדברי יואל זי''ע בבדפורד עווניו: "שייב ועל תאסה"..