לא היה עדיין עתי בידי, עד כעת, אך כעת הננו עדיין תחת רישומה של השמחה הגדולה, כאשר השלטונות דכאן, התירו את פתיחת בתי הכנסיות לאחר סגירה ארוכה ברוך השם חסדי השם.
קבלתי את הכתבים שלך אודות החג המרומם שהיה לכם בחג השבועות בצילא פון ד'רב זאהל מאריך ימים זיין,
מה אומר ומה אדבר הגעגועים שלי ושל כל הקהילה כאן באנטוורפון אל מר"ש גואה עד למאד, מי יתן ונזכה במהרה להגיע לארה"ק לצל מר"ש.
ברם, אנצל את דברי, אודות מה שאמרת לי בטעלפון, זה כמה פעמים, מהכאב הגדול העובר על קהלתנו הק'בארה"ק, אודות פרשת ר'ישראל איכלר.
אודה ולא אבוש קטונתי מלהבין את פשר הסיפור הנורא, זכורני, שסיפרת לי לפני הבחירות שמר"ש בכלל שוקל להחליפו באיש אחר, מכיון שהוא כבר מיצב את כוחו ויש לתת את מקומו לצעירים ממנו ,
כך שאיני מבין את כל הבהלה סביב תפקידו, סבורני שעושים מכך עסק מידי גדול ומתוקשר.
אך במושכל שני היות ומדובר בכבוד בעלז, ברצוני להוסיף לך כמה קרשים למדורת בית המוקד.
בדיוק למדנו היום בשיעור בבית המדרש, בשלהי, פרק החובל דף צב: באגדתא, שם מובא בגמרא מימרא "בירא דשתית מיניה, לא תישדי ביה קלא" כלומר בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו עפר, כלומר אל תהיה כפוי טובה, וכך מצינו אצל משה רבינו שלא היכה את הנילוס, בעצם, מגלה לנו הגמ'והמדרש, את אחת הנקודות הכי חשובות ונחוצות לכל בן אדם, ובפרט בפרט למנהיג עדה בישראל.
ובנקודה הכואבת הזאת אמרתי לנפשי אשתף אותך בתחושות בטני וליבי, מכיון שהייתי קרוב לכל ההתרחשיות, הייתי מקורב בימי נעורי בבית מר''ש, אכתוב לך דברים שאני הייתי עד להם, ומכאן לגודל האבסורד להתנהגות בכפיות טובה כזו.
אין זה סוד ואין זה חשאי שהאדמור מויזניץ ר'ישראל הוגלה משולחן אביו, בערך ל18 שנה.
מה אומר ומה אדבר כמה דאג לו מר"ש בכל אותן השנים, דיו אילו ימי וכל מי כנישותא אי אפשר לתאר זאת, והכל בחשאי בהצנע לכת מחשש עינא בישא וד"ל.
אני בעצמי העברתי סכומי כסף אדירים ממר"ש לר'ישראל, גם ידידי יוסי. מ. יכול להעיד כמה פעמים הוא העביר סכומים נכבדים לבית ר'ישראל.
לפני כל שמחה או חתונה בביתו,
כמה היה עולה ומתחנן אצל מר"ש ובוכה בדמעות שליש.
זכורני שבשבת אופריף של הרה"צ שליט"א האיך שמר"ש כבדו בכבוד מלכים, והגבאי הרב ש.ו. ק. אף הכריז בהעמדת היין ויזצער רב שטלעט ויין, למרות שחיים זעליג. ק. איים אז שהישועות משה הסבא יחרים את החתונה.
גם את המנין המיוחד שדאגנו לו למעריב במוצ"ש למרות שהנ"ל זעק בקולי קולות עלינו.
אך מר"ש השתדל תמיד לשמור על כבודו.
ומאן יימר מהפעולות בחשאי ובגלוי שמר"ש השקיע ע"מ שהוא יחזור לחיק אביו הישועות משה.
תשאל את הר'חיים לייב ר. שישאל את הרבנית הצדקנית מויזניץ תליט"א כמה עמד מר"ש מאחורי כל המהלך הנ"ל, הכל נארג ונטווה ע"י מר"ש.
דבר אחד אני יכול להבטיח לך, שלולי מר"ש הוא היה עדיין מקבץ מנין ומעות ברש"י או בהירש.
וגם לאחר שעלה לכהן באדמורות, מר"ש היה תדיר מכבדו ביותרת הכבוד, בהרבה יותר מאחיו, למרות שזה מאד צרם להם, מר"ש הגיע לאין ספור טישים ומעמדים שהוא ערך, ונתן תחושה לחסידיו שהוא הממשיך, ואילו לאחיו הוא הסתפק בהופעות בשמחות אימת שהיה.
בדיוק שוחחתי עם עמרם. פ. כמה שמר"ש השקיע בו במשך עשרות שנים, הרי ניתן לשאול את בניו, ח"מ , יצחק ישיע', יעקב מרדכי, כל עזרה או תושייה שהיו זקוקים למי פנו אם לא אל מר"ש.
מי הגיע להשתתף עם כל החסידים בחתונות שהישועות משה החרים, אם לא מר"ש למרות שזה חרה מאד לישועות משה.
אני מפרט את הדברים, על קצה המזלג כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם, בדיוק נזכרתי בעוד סיפורים יחד עם חברי הסופר המוכשר דוד. ד. אך מפני כבוד המסופר לא אפרט לך.
תכלית דבר, כמה שהוא חייב למר"ש אין סוף ואין גבול.
האמת שבחתונה האחרונה לאחר שראיתי שהוא מסרב לשתות יין בהשגחה שלנו, לו היה בי אומץ הייתי ניגש אליו והייתי אומר לו די'מחוצף, כל השנים יכולת לאכול ולשתות בעלזא געלט, לפתע פתאום כאשר הנך יושב על כסא מלכותך שכחת מכל העבר, בוש והיכלם לך, אך התאפקתי אז.
אך כעת כאשר אני שומע ורואה האיך שהוא עומד מאחורי המערכה. ולמען דעת כולם הוא מלמד שהנו כפוי טובה,
הוא עוד יצא בריקוד נלהב עם הטסלר הזה באמצע השבע ברכות, זה כבר מעל ומעבר.
לכן עצתי נאמנה לכל מי שכבוד בית בעלזא חשוב לו, ידאג ויפרסם ברבים את קלונו, אני בטוח שלהרבה מאנ"ש אשר היו צעירים בשנים אז, ישנם בוודאי סיפורים עסיסים, וידאגו לפרסמם ברבים, וכל זאת על מנת להראות לכולם האיך שהוא כפוי טובה במידה גדושה, וכי הוא רחוק מכל מידת אמת וצדקנות, ומתעטף באיצטלא של דואג לכלל ישראל, אולי דואג לישראל ואך לא לכלל ישראל הכל אינטרס אישי, איך אצלכם בישראל הוא לא רואה אף אחד ממטר,
אין בו אפ'מידה טובה אחת, הוא יודע רק לנצל את זולתו ולא יותר.
הייתי אומר עוד, לולי דמסתפינא,
הייתי מדבר עם הרה"צ שליט"א ומציע לו לשלוח מנין מזקנים ומכובדים לציון הישועות משה לבקש מחילה וסליחה, על כל מה שדברנו עליו בבית המדרש ובישיבה, את הכל אנו מבינים כעת ביתר שאת וביתר עוז, אוי כמה שהוא צדק, אז לא הבנו זאת אך כעת אנו מבינים אך קצת מידי מאוחר כבר וחבל.
ושוב אחתום כבתחילה
המתאווה לראותך בקרוב
ידידך מ.פ.
פה אנטוורפון יצ"ו
