האמנם רק כח

בואו ונהיה ישרים עם עצמנו ונענה על השאלה הבאה: במה רואים המתנחלים הלאומנים את שליחותם? התשובה המיתממת של ״ליישב את ארץ ישראל״ כוונתה בעצם היא ״לטהר את ארץ ישראל״ מהילידים הערבים עד האחרון שבהם. הם מאמינים (באמונה משיחית) שהדבר הוא אפשרי בעולם שאנחנו חיים בו, ופועלים במרץ להשגת מטרתם זו באלף אמצעים שכמובן לא כולם צמחוניים ואין טעם לפרט. בשנים האחרונות הם החלו לפעול בדרכם הם לייהד ולטהר את הערים המעורבות כמו ירושלים יפו רמלה עכו ועוד,  פשיטא שעל שאיפות וחלומות לא באים בטענות, ושכל אחד יחלום לו את חלומותיו כל עוד אין הוא מפיר את הסדר והשקט, ואפילו אם אנחנו יודעים שאלה הם שליחי השילטון הממומנים עד למעלה מאזניהם והם חותים עמוק בגחלי האיבה של הערבים. על מנת לקדם את הפיצוץ שישרת אותם ויקרב את מילוי משאלתם המדומיינת, אנחנו רק יכולים לעמוד מן הצד ולראות מה יקרה.. בגילי כבר לא מתפעלים מעוולות קטנות או גדולות, ואין לי מושג באיזה מידה משפיעים הדברים ׳הקטנים׳ שבהצקות המתנחלים לשכניהם הערבים על המתח שבין תושבי ישראל היהודים ומיליון הערבים שבגבולותיה (גבולות 67) כמו שאין לי נתונים על מידת השפעתם של המתנחליים ופעלוליהם בערים המעורבות, לא חקרתי את מידת השפעתה של הנוכחות המתנחלית שהולכת וגוברת בהר הבית ועליהם אפקט הכניסה למסגד אל אקצא המקודש למיליארד מוסלמים ברחבי העולם, אך פשיטא לי שיש למכלול הנושאים הנזכרים משקל הרסני ומחיר בדם יהודי. אבל מה שהיה היה ואת הנעשה קשה להשיב. אך מה שמדאיג אותי כרגע הוא בתפישת היסוד האיוולת שהוטמעה לפחות בציבוריות הדתית והחרדית שככל שנבעט יותר בערבים שבנו הם ידעו את מקומם ויישבו בשקט.. לא הערבים אינם בדיוק ישיבה קטנה בחורים.. ואני לא חושב שיש בתובנות מעין אלה מהפנמת ההתפתחויות בעולם באיזור ובחברה הערבית מאז מלחמת 67, התפישה שערבי הוא כמו חמור שמבין רק השפלות ומכות לא עמדה במבחן מלחמת יום הכיפורים והשאננות של תפישת ה׳הם לא יעיזו..׳ אחרי המכות שקיבלו בעיקר המצרים רק כמה שנים לפני כן עלתה לנו בדם ודמעות, ובעקבות אותה מלחמה החזירה ישראל למצרים את כל אשר כבשה ממנה במלחמה הקודמת והנה פלאי פלאים אותה הודאה בגבולות הכח הביאה לנו שקט לעשרות שנים בגבולנו הדרומי שערכו לא יוסלא בפז. ואני גם זוכר באיזה פנים זועפות קיבלו תושבי המדינה את מנחם בגין המנות כאשר חזר מקמפ דייויד עם אותו הסכם שלום ׳רע׳ עם סאדאת. מאידך אין מכה הצקה והשפלה בעולם שלא הנחתנו על העזתים וראה גם ראה איפה אנחנו עומדים איתם...  עבדכם זוכר את הערבי המפוחד של אחרי מלחמת 67 ועוד איך שזוכר, אני הייתי מהלך בנחת באותם ימים בסמטאות העיר העתיקה ברובע המוסלמי לאחר חצות הלילה בדרכי לכותל המערבי ביחיד או עם חבר ללא שום חשש.. וכאשר עראפאת הצהיר שיש לו אלף שמוכנים להתאבד למען כבודם הלאומי  בזנו לו לשקרן הנאלח מנהיגם של הפלאחים והחנוונים המפוחדים מאחורי התריסים המוגפים.. והנה הזמן הוכיח שהיו לו בהרבה יותר מאלף. מדאיג אותי שרבים בנו לא מוכנים להפנים את עובדות החיים שלנגד עיניהם והם עוד חיים וחושבים עם שכרון הכוח הממכר של אחרי מלחמת ששת הימים. לא נעים להיות מקלקל שמחות ועוכר מצב הרוח בפרט בימים קשים שכאלה, אבל חשוב לחזור ולומר שאין לנו יותר עסק עם חמורים פרימיטיביים, מצטער הרכבת הזאת ברחה לנו ב67 וכנראה שאנחנו נצטרך לחיות בטווח הנראה עם המיעוט הערבי שבגבולות 48 וגם לחרוק שיניים ולהתחיל להתייחס למצוקותיהם  של ה 1,8 מיליון העזתים הסוררים.. אני מבקש את סליחתו של כל מי שפגעתי ברגשותיו  כשאומר: אחי עם כל המר שיש לנו בליבנו על הערבים מוטב לנו שנכלכל את צעדנו מתוך התובנות החמוצות שהעליתי. זה מכובד להודות במשוגות ואשרי אדם מפחד תמיד. ולסיום:  כל הכבוד להם ליהודים היקרים המאמינים בפרשנויותיהם למקראות ובנבואות ובהבטחותיהם של צדיקים אבל הלכה פסוקה היא שאין סומכים על הנסים ובוודאי שלא ראוי לכפות אחרים או לעשות מניפולציות כדי שאחרים ייאלצו לסמוך עליהם, וכבר היו דברים מעולם.. לפענ״ד חובת השעה היא לסייע לשילטון להנמיך את הלהבות ולהרגיע.

יהודי פשוט