כל נושא הפארענצ'עס כבר שנים מחייב אותנו במחשבה מעמיקה האם זו דרך התורה והחסידות או שמא אנו יוצרים עבודה זרה חדשה כזו אשר תביא הרס על הכלל כולו. כל ענין ההשתתפות של אלפים באירועים הוא נושא בפני עצמו אם זה בכלל בריא, למרות שברוב עם הדרת מלך אין זה אומר שזה צריך להיות עם אלפים רבים מספיק מספר מכובד של חסידים ולא צריך לזה פארענצ'עס. נוצר מצב היום בעולם החסידי ויש עכשיו גם מהליטאים שלמדו מידה רעה זו מן החסידים המאמינים כי בלי פארענצ'עס אתה לא רבי, והגיעו הדברים עד לתחרות כמה שורות של פארענצ'עס יש לפלוני ולאלמוני מתחרים למי יש יותר, חושבים שמי שיש לו שורה יותר הוא רבי גדול יותר
הפארענצ'עס הפכו לעבודה דרה, ויתכן מאוד שבמשך שנים ב"ה זה עבר בשלום אבל לא עוד, עתה אנו מוכים דוקא על ידי פארענצ'עס מפני שלא ידענו לעצור בזמן. כשזה היה בממדים מצומצמים עוד יכלו לחיות עם זה, אבל עתה כאשר מודדים רבי'ס וגדלותם על פי פארענצ'עס חייבים לעקור את המציאות הזו מן השורש. ואם לא היו מי מן הרבי'ס שהבינו לבד כי תפקידם לעקור את העבודה זרה הזו, אז גרמו להם משמים שייאלצו לעשות לזה סוף
גם בעבר התמודדו עם בואם של מספרים גדולים של חסידים אצל רבי'ס הגביהו את שולחן הרבי וככה כולם ראו את הרבי גם בלי פארענצ'עס. אבל מאוחר יותר לא הסתפקו בכך בנו פארענצ'עס האמינו כי זה מקומם של בחורים ואברכים צעירים, רק למבוגרים נתנו מקומות לשבת, ועתה הגיעו הדברים לידי כך שאפילו מבוגרים יש מהם שעומדים על פארענצ'עס
מי שלומד את ההיסטוריה ימצא כי היו רבי'ס גדולים שהיו להם הרבה חסידים והם הגבילו אותם, לא איפשרו לכולם להגיע יחד קבעו מתי מגיעים אלו ומתי אחרים וככה יכלו כולם להיות אצל הרבי ולא היו צריכים פארענצ'עס, אולי הגיע הזמן לשוב לאותם זמנים ולהגביל את החסידים לקבוע זמנים אחרים, וככה כולם יהיו אצל הרבי ולא יצטרכו להתמודד עם סכנות כאלו
חיים שאולזון