על זכרון משה ואיתנים

ערש״ק פרשת כי תצא תשפ״א 

כבוד ידידיי ומכריי קוראי ומתענגי ׳מעדני הפרשה׳ הע״י.

בשבועיים האחרונים לא התאפשר לי טכנית לשלוח את הגליון והמאמר, עקב נסיעת ביקור לארץ הקודש.

כל נסיעה לארץ אבותינו, ארץ מולדתי, מספקת לי חומר למאמרים רבים, כי המאמרים הם פרי התבוננות ומחשבה במה שאני רואה ומתפעל לטוב ולמוטב, ובארץ ישראל יש לי הרבה חומר (וזמן) למחשבה.

אתמקד באחד מהם.

לקראת כל ביקור בארץ, אני מכין לי רשימת סידורים ופגישות לפי סדר חשיבות ודחיפות, ולפיהם אני מנהל את סדר יומי, יש דברים קבועים שמופיעים ברשימה, ואני מסמן וי כשבוצעו, כמו: עליה לקברי הוריי ע״ה ותפילה בכותל וקבר רחל, ואם הזמן מאפשר,  מקדישים יום לגליל שמעורר נוסטלגיות נעורים, הנסיעות למירון צפת טבריה, אוח, כל הר ועיקול, וכל ציון של תנא ואמורא מעוררים בי זכרונות ימי הנעורים כשנסענו טיולים פעמיים בשנה עם ׳מתמידים׳ עם הקול בס האהוב של ר׳ מאיר בלוי הרועם לתוך המגה-פון ודברי הכיבושין משולב בדמעות ובשמחה של הג״ר בן ציון גוטפרב שליט״א.

יש מקום אחד שאינו נכתב בלו״ז אך אינני זוכר אי פעם שפיספסתי לבקר בו, והוא: שטיבלאך ׳זכרון משה׳, ואם זכיתי ליפול לשם בשעות שהם לא יום ולא לילה, אזכה גם לפגוש את ידידי הרב יוסל / יוסק׳ה שליט״א, (אחיו של ר׳ בן ציון דלעיל).

על ר׳ יוסל לבד אפשר לכתוב ספר שלם, מנהגו ללכת רעווערס (אחורה) טבוע בנוף כחלק מאבני החן של השכונה, ולדבריו יש לו בכך סודות נסתרים (הפנים לצד מזרח וכדו׳).

פעם אחת פגשתי אותו במצב רוח מרומם במיוחד תוך כדי צעידה אחורה, ולשאלתי: ׳לשמחה מה זו עושה׳? ענה כי זה יום הולדתו ה-60 והוא שמח שיצא מכלל כרת. איחלתי לו ׳מזל טוב׳ והחמאתי לו כי הוא נראה צעיר ורענן ולא הייתי נותן לו יותר מ-40, ענה לי יוסל בחיוך שובבני: ׳ברור, כבר הלכתי 20 שנה אחורה׳.

פעם אחרת, סיימתי בדחנות בחתונה אחרי השעה 3 לפנות בוקר ונזכרתי כי לא התפללתי מעריב, נסעתי ל׳זכרון משה׳ ופגשתי כמובן את ר׳ יוסק׳ה מקושש מנין למעריב, וכעת אני והוא ועוד 2 הרי 4, והיו עוד 3 שכבר התפללו, אבל היו מוכנים לצירוף, ועדיין חסרים לנו 3.

כאשר ראה הבחין שניצני שחר מתחילים תיכף לנצנץ ועלות השחר מתקרב, התקשר למוניות רוממה והזמין 3 מוניות שהגיעו תוך דקות ספורות, יוסל ביקש מהם להפעיל את המונה, הגיש להם כיפות וקרא להם להתפלל איתנו. דא עקא, שאחד הנהגים היה ערבי, אך לאחר שיחה קצרה טען כי סבתו (אם אמו) היתה יהודיה והרי הוא כיהוד, כאשר חשדתי שזו המצאה לצורך פרנסה, אמרתי לערבי כי מהיום לא יוכל יותר להיות שבת גוי ולא לקנות החמץ ושאר הטבות שיש לו, ומיד חזר בו מיהדותו. (כמדומני שבסוף צירפנו עשירי למנין, את היהודי הראשון שהגיע ל׳תרח׳ס מנין).

כל זה היה הקדמה לסיפור הבא: בהיותי בזכרון משה בשבוע שעבר, פגשתי חבר שלא ראיתי שנים, ותוך כדי שיחה, התעניינתי על חבר משותף שלנו ששמעתי שבנו נקלע לקשיים נפשיים, סיפר לי איש שיחי כי האברך (הבן) הפך ל׳פלג גופא׳ אחרי שהחליק מדרך ישראל סבא ומאושפז ב׳איתנים׳ (בית רפואה לרפואת הנפש), כנראה אחרי שיישם בהגזמה את מה שהבין כמצוות ׳קח לך סמים׳...

הצצתי בשעון והצעתי לו שבדרך לשדה התעופה ניסע יחד לאיתנים ונשמח אותו, ידידי הסכים להצעה והתקשר לחברנו (אבי הילד) לברר אם זה אפשרי ונתן לנו מס׳ טלפון של איש הרווחה לתאם כניסה וביקור, לא לפני שהובהר לנו כי יש להצטייד בתעודת מחוסן או מחלים (יש לי את האחרון), נכנסתי למכולת לקנות למאושפז מס׳ חפיסות סיגריות וממתקים שלא יראה פני ריקם ויצאנו לדרך.

על מה שראיתי ופגשתי באיתנים, אי״ה במאמר בשבוע הבא

נ.ב. לא הספקתי לערוך גליון, אצרף משנה קודמת. 

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין