הבחור השני נכנס והחל להסביר לראש הישיבה כי מה שעשה היה על פי דין והלכה ואף הביא לו פוסקים להוכיח כי מה שעשה עם הבנות לא היה נגד התורה וכי לא עבר על איסור כלשהו. ראש הישיבה הורה לבחור לארוז מיד את מזוודותיו ולעזוב את הישיבה
כאן מונח הכל, כאשר יודעים שחטאו עדיין יש סיכוי לשוב בתשובה לתקן, אבל כשמאמינים שלא חטאו כאן הצרה הגדולה. וזה מה שקורה למי שמכנים עצמם תלמידי חכמים ולמדנים, ככה היה עם דוד אייזנשטיין וככה עם נפתלי מקלב, הם לא רוצים להודות כי חטאו, לטענתם כל מה שעשו היה על פי דין וכאן החורבן הגדול, סוטים עם הסטיות הכי מטורפות וטוענים כי הם עשו על פי הלכה
הם לא יחידים יש עוד כאלו שעושים זאת בשקט מתוך 'אמונה'כי מה שהם עושים טוב כשר וישר, ואין מי שעוצר בעדם. החינוך הישיבתי לוקה בנושא הזה בגדול, מפני שהנופלים אינם רק הארחי פרחי אלא ה'עילית'שבהם, וכאן החורבן
חיים שאולזון