רגעים של השבוע - פרשת האזינו
המחזור האודסאי בירושלים שהגיע למוסקבה / המזוזה מאוסטרליה ורוסטוב / קול קשקוש המטבעות / הנשמות שירדו לבית הכנסת
א. גלגלו של מחזור
אתה רואה אותם מגיעים, כשבחיקם הם מחזיקים משהו בהתרגשות. ורק לאחר שהתיישבו היטב במקומם בבית הכנסת, הם שולפים את הספר, שהיו עטוף היטב ושמור במיוחד, כמעט שנה שלמה. זהו ספר ה'מחזור'לראש השנה ויום כיפור.
לא הרי המתפללים המגיעים לבית הכנסת ולוקחים לידם מחזור שהוכן מבעוד מועד על-ידי הגבאי המסור בבית הכנסת, או כאלו - כמוני לדוגמה - שכל שנה-שנתיים מחליפים מחזור ממהדורה מבוארת יותר; כהרי אלו שזכו למחזור עם סיפור מיוחד העומד מאחוריו. ירושה נדירה, נס מיוחד, או כמו כאן בבית הכנסת, לפחות אצל שני מתפללים יקרים הבנתי, כי המחזור המיוחד שלהם, הוא מחזור שהגיע מהרבי בעצמו! לא פלא שהם שומרים עליהם כעל בבת עינם, ואני חש רגש של קנאה כאשר אני רואה באיזו רצינות הם מתפללים מתוך המחזור את התפילות.
היה זה לפני 26 שנה. הרב ישעיהו גיסר, ששימש ברבנות ובשליחות בעיר אודסה, הזמין אותי לשמש כשליח ציבור בבית הכנסת הגדול בראש השנה ויום כיפור. נכנסנו אל סבת רעייתי כדי לקבל ממנה את ברכת השנה וברכת הדרך, והפתענו אותה עם מחזור יפה, כששמה חרוט בטבלה מוזהבת על כריכת העור בצבע לבן. בפנים כתבתי הקדשה מרגשת - כמה מילים בשם בננו הפעוט שזה עתה נולד, בכור לנו, ונין ראשון לה - שגם קרוי על שם בעלה. התרגשותה הייתה מיוחדת ומאז, כל שנה, התפללה רק במחזור זה.
כשהיא נפטרה לפני 7 שנים, נשלח אלינו המחזור, ואשתי - נכדתה הבכורה, זכתה גם השנה להתפלל מתוכו בהתרגשות רבה.
זהו סיפורו של המחזור בביתנו, שנקנה לסבתא, שבעצמה ברחה בהיותה ילדה קטנה מברית המועצות, לפני נסיעת נכדיה לאודסה, וכיום מתפללים בו במוסקבה. ובערב ראש השנה, זכה נין זה ויצא לשליחות הרבי, למען דוברי הרוסית בעיר ערד שבארץ הקודש.
ב. גלגולה של מזוזה
מרוב טרדות ההכנות לחג, לא הספקתי לעשות זאת בערב יום הקדוש, כפי שרציתי, ולכן למחרתו - אתמול, י"א בתשרי, שבקרב החסידים ידוע ששמו נקרא "ג-אט'ס נאמען", נסעתי עם רעייתי אל בית הכנסת "בלשוי ברוניא", בכדי להתברך בברכת כהן מהרב קוגן.
'שבו כאן כמה דקות'הציע באדיבותו, ומזיק עיניו וחיוך שפתיו הבנתי כי משהו מרתק באמתחתו, וכך, שבנו הביתה עם פרוסת עוגת 'לעקח'שהעניק לנו, בצירוף סיפור מרתק וטרי.
"לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מידיד שגר באוסטרליה, המספר לי, כי יהודי מקומי לא מוכר ניגש אליו, ואמר לו: 'הרבי מליובאוויטש'נגלה אליי בחלום וציווה עליי לרכוש 30 מזוזות, ולשלוח אותם להרב קוגן ברוסיה. עם 15 מהן יעשה שימוש לעצמו, ואת 15 המזוזות הנוספות יתקין בפתחיהם של מבנים ציבוריים. אתה בטח מכיר אותו, אנא עזור לי לבצע את ההוראה'.... הוא אמר לו איפה כדאי לקנות ואיך לשגר את המזוזות לכאן".
כבר תקופה ארוכה מאוד, שהרב קוגן משקיע ממרצו וכוחו הגדול בבית ובישיבה של הרבי הרש"ב בעיר רוסטוב, אך כבר כחצי שנה לא ביקר במקום, מאז הופסקו הטיסות לשם בגלל המצב. ביום שישי שעבר - לכבוד 'שבת שובה', יזם הרב קוגן נסיעה לרוסטוב, ובמספר כלי רכב יצאו לנסיעה של כ- 12 שעות כל צד.
"הגענו אל המתחם, ואני שם לב לצערי, כי בכניסה הראשית אין מזוזה. בכל דלתות הבניין נקבעו מזוזות, אך משום מה דווקא בכניסה ראשית שכחנו. זה ציער אותי מאוד, ניסינו להשיג עוד לפני שבת מזוזה, אך לא הצלחנו. בשבת אחר-הצהרים, שעת רעווא דרעווין נכנס יהודי תושב רוסטוב והוא מספר בין דבריו: 'לפני שלש שנים רכשתי מזוזה גדולה ויקרה ואין לי צורך בה, כי בביתי יש כבר מזוזות בכל הדלתות'; הוא שמח לבקשתנו והבטיח להביא את המזוזה מיד למחרת; ולפני יציאתנו במוצאי שבת חזרה למוסקבה, מיהרתי להראות להם היכן לקבוע את המזוזה, ונפרדנו לשלום".
12 שעות עשו משתתפי המסע ממוסקבה את הדרך חזרה לבירה, ואז קיבל הרב קוגן תיעוד מפעים: אנשי תחזוקת הבית חפרו בשכבת הטיט בשער הרחב של הכניסה, בכדי לקבוע את המזוזה בתוך נישה שהמזוזה לא תיפגע מהרכבים ומפגעי מזג האוויר. הם הגיעו ללבנים האותנטיים של המבנה ההיסטורי, וגילו מיד את סימני המזוזה שהייתה קבועה בשעתו במקום. המזוזה ההיא לא הייתה למרבה הצער, ודאי נתלשה בידי קלגס קומוניסטי, אך הם מצאו עדיין את שני המסמרים שהחזיקו את המזוזה המקורית. הללו נותרו במקום כעדות היסטורית לקדושת המקום, שקודשה בשעתו ונשארה לדורות.
ג. גלגולם של מטבעות
מוצאי יום הכיפורים. לאחר שקיימתי בהידור את דברי הבת-קול האומרת 'לך אכול בשמחה', אני ממהר לשוב אל בית הכנסת, ובעזרת בני הבית וה'שמש'המסור ר'גרישא, אנו מתחילים לספור. לספור כסף, לסדר קופות, לרשום ולתעד ולסדר.
בערב יום הקדוש, הונחו כנהוג בקדמת בית הכנסת קופות רבות של צדקה, למטרות שונות וחשובות, שהצד השווה שבהן, שכולן מוקדשות לעזרת הציבור הפרטי והכללי. וכדברי הבעל-שם-טוב הק'על ערב יום כיפור, ש'מצלילי המטבעות המקשקשים בקערות האוספים לצדקה, מתפרדים המקטרגים', הרי שמטבעות רבות מצטברות להם בקופות ובמוצאי החג. כאשר המקום שקט ונוח, אנו יושבים שעה ארוכה, יחד וסופרים את המטבעות, המספרות בעד עצמן על מצוות הצדקה החביבה ומושרשת בציבור המתפללים היקר, המקפיד להעניק מכיסו בכל השנה, ובמיוחד בימי סגולה.
ולמחרתו, כמו בכל שנה, דו"חות ממולאים בדייקנות, הכספים מועברים למטרות שלשמן ניתנו, וגלגלי ארגוני העזרה והצדקה נעים בקצב טוב יותר, עם 'הדלק'החדש שהוזרם אליהם בידי המתפללים היקרים והנאמנים.
ולתמונת השבוע שלי: נשמות, זכרון ומארש
רגעים מרגשים רבים חשים מתפללי בית הכנסת כאן מדי שנה ביום הכיפורים. אחד מהם ללא ספק הוא בשעת הדרשה לאחר קריאת התורה ולפני תפילת 'יזכור'.
הסגנון שונה מהדרשה של לפני 'כל נדרי'בכניסת החג, ושונה גם מהדרשה שלפני תפילת נעילה או בסיום תפילה זו.
במעמד זה, מעלה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את זכרונם של אלו שנפטרו לצערנו הרב בשנה שחלפה, מתוך הקהילה, או הורים של חברים מהקהילה.
וכך פתח השנה את נאומו: "שלשה יהודים נפגשו אי שם וויכוח התפתח ביניהם; הראשון אומר 'יהודי מתפלל בכל יום שלוש תפילות', לעומתו טען השני 'ארבע תפילות'והשלישי התעקש שדווקא 'חמש תפילות'; לאחר בירור קצר התברר, כי הראשון הינו אחד המגיע בכל יום לבית הכנסת, ואכן בכל יום מתפללים 3 תפילות; השני כנראה מגיע רק בשבתות, בהן יש 4 תפילות, והשלישי מן הסתם הגיע רק פעם בשנה - ביום הכיפורים, בו יש 5 תפילות".
הם מוכרים כ'יהודים של יזכור', שכל השנה לא זוכרים בדיוק את צור מחצבתם, אבל בהגיע יום הקדוש הם מגיעים בכל מחיר, בכדי לכבד הוריהם ומתפללים בעד נפשם.
הרב הזכיר את תפילת יזכור שזה עתה נאמרה, ובמהלכה הוזכרו שמות של מאות גלמודים שהלכו לעולמם, בלי להשאיר זכר ושארית, וכאן מזכירים אותם מדי שנה. ביניהם מזכירים גם את שמותיהם של שומרי הגחלת באותה תקופה קשה כאן ברוסיה, אנשי מסירות הנפש, כמו המוהל המפורסם ר'אברהם גנין, שהרבי התבטא עליו: "איהר האט אברהם אבינו אויף אייער זייט"; בעל הקורא ובעל התפילה הבלתי נשכח כאן במארינה רושצ'ה ר'יחיאל ב"ר יוסף ע"ה עלקין-פריד; ר'געצ'ע ווילענסקי, שהיה מראשוני וראשי מקימי עולה של תורה ותשובה בשנים הקשות; החסיד שהיה משרידי דור דעה, רודף צדקה וחסד ומוהל מסור ר'ברוך מרדכי ליפשיץ, המכונה ר'מוט'ל דער שוחט; החסיד הבלתי נשכח ר'קלמן-מלך תמרין, שהיה מעמודי התווך של הקהילה; החסיד הבלתי נשכח ר'שייע קליינבערג, גם הוא מעמודי התווך של קהילתנו בימי הסער; והאיש של מסירות הנפש, ר'אלכסנדר ע"ה לוקצקי, שהיה הגבאי כאן בבית הכנסת ובונה המקווה הראשון במארינה רושצ'ה.
והרב שליט"א המשיך וציטט את דברי הרבי, השבוע לפני 40 שנה בדיוק: "כאשר מזכירים את הנשמות הנמצאות בעולם האמת, וידועים שבאותה שעה נמצאות נשמות אלו כאן למטה"....
והרב המשיך ואמר בהתרגשות: "נשמות אלו נמצאות כאן איתנו עכשיו, והם משמיעות לנו 'קול דממה דקה', איך עלינו להתנהג בתקופה הרת גורל שאנו בעיצומה: בדיוק כפי שהם נהגו באותן שנים קשות! הם לא יצאו בהפגנות, לא צעקו נגד הממשל ולא התערבו בדברים לא-להם. מסירות נפשם לא התבטאה בשמירה הפרטית שלהם על קיום תורה ומצוות, אלא בהרבות אהבת ישראל, לעזור לעוד יהודי בברית מילה, תורה, חופה. וזה מה שמצפים מאיתנו לעשות כעת"....
מארש נפוליון שהושר בסיום תפילת נעילה, מספר דקות לאחר סיום החג - נשמע השנה שונה, חזק וברור יותר. הוצאתי את הטלפון שהחבאתי בארון בערב החג, ותיעדתי את אחד הרגעים הקסומים במשך כל השנה!
גוט שבת ומועדים לשמחה!
שייע