יום ראשון בערב י"ז אייר יחול יום השנה של הגאון הקדוש מלובלין רבי אליהו קלאצקין זעי"א

יום ראשון בערב י"ז אייר יחול יום השנה של הגאון הקדוש מלובלין רבי אליהו קלאצקין זעי"א

כידוע יש חכמים המכונים "סיני"על שם יכולתם הכבירה להכיל בראשם את כל הניתן ב"הר סיני", ויש אשר כונו בשם "עוקר הרים", על שם יכולתם לעקור הרי הרים מתוך פלפול וחריפות. לא רבים הם מגדולי ישראל אשר זכו להתעטר בשני כתרים הללו "סיני ועוקר הרים"כפשוטן, הכתבה שלפנינו תשאף לחשוף מעט מזעיר על גדלותו הפנומנלית של הגאון הקדוש מלובלין.

"מה שנוגע ללימוד ובקיאות וחריפותהוא כמעט יחידי בדורו הזה, בקי בכל הש"ס ונושאי כליהם כאחד הגאונים והתמדתו פלאית והוא איש פלאי, אין עט בידי לבאר בפירוש מה יקר הכלי הזה וכל הון עתק לא ישווה לו. הוא ירא שמים גדול ודרכו בקדושה וטהרה, משים לילות כימים,והוא נכבד מאד בעיני כל הרבנים ויראי ה', וגם קהילות רבות מבקשים אותו לרב".

שורות אלו נכתבו על ידי המלבי"ם אודות המשיב הגדול בדורו רבי אליהו קלאצקין זיע"א, עוד בהיותו אברך צעיר לימים כבן 23!

רבי אלי'נולד בשלהי חודש אב תרי"ב לאביו הקדוש רבי נפתלי הירץ, [אשר היה עובד ה'מופלא ותלמיד חכם עצום, קהילות רבות כדוגמת מוסקבה ופטרבורג מבקשות אותו לרב, אך מעדיף להישאר עלום שם בעיירה אושפול, ומאוחר יותר בשימבורג הקטנה, שם גם נטמן לאחר פטירתו].

עד מהרה ניכרו על אליהו הצעיר אותות גאונות, וכבר בגיל 13 נודע כבקי בכל הש"ס, וידיו רב לו בפלפולה של תורה.

חמיו, הגביר המיוחס ר'נחמן יעקבסון [נכד הרה"ק רבי אהרן הלוי מסטרשיליא זיע"א ראש לתלמידי בעל התניא] התהדר רבות בחתנו העילוי, מקצה עבורו חדר לימוד מיוחד עמוס ספרים, גם שוער מציב בפתח דלתו לבל יהין איש להפריעו משקידתו על תלמודו.

אותם שנים רבי אלי'הצעיר כמעט ואינו יוצא מחדרו, שוקד הוא ללא הרף על תלמודו, חיבה יתירה נודעת לו ממרנא המהרי"ל דיסקין רבה של העיר שקלאב באותם ימים, אשר מזמינו לביתו, מקשיב בקורת רוח לחידושיו המרובים ומראה לו אותות רצון גלויים.

בזיווג שני זכה להתקרב לשולחנו של אחד מגדולי אותו דור, הגאון רבי ברוך מרדכי ליבשיץ, אחד מהמסכימים על הספר הנפוץ "חפץ חיים", ואף מעשיה נאה נכרכת אחר הסכמה זו, וכך מספר בנו של החפץ חיים רבי אריה ליב "סיפר רב אחד מה ששמע מחותנו הרב המנוח שהיה בנעוריו מהאברכים המתעתדים להוראה בבית הגאון ר'ברוך מרדכי בנאווהארדאק, ובא אז לקבל הסכמה על ספרו ח"ח, וכשהביט הגאון בחבורו היה הדבר מתמיה אצלו לחבר חיבור על איסור לשון הרע בכללים ופרטים ובדיוק כל כך גדול כמו על הלכות של איסור והיתר, והיה מסופק אצלו אם מגודל יראתו העמיק כ"כ בהלכה זו או הוא רק מתעניין ומפלפל, ואמר להלומדים הנ"ל שבביתו לתהות על קנקנו, וסבבו את מר אבא ונשאו ונתנו עמו כל היום בכמה ענינים ושיחות בכונה להכשילו ואמנם לא עלה בידם, ולעת ערב כשחזרו לבית הגאון אמרו כי לא יכלו בשום אופן לתפסו באיזה דיבור ואז נתן לו הסכמתו".

כך התאבק בעפרם של חכמים עלה ונתעלה רבי אלי', בימי עלומיו היה שוקד על תלמודו כעשרים שעות מעת לעת. בימי העמידה שמונה עשרה שעות, ולעת זקנתו כחמש עשרה שעות ביממה, לרוב אף לא שכב לישון, נרדם היה בכסאו לשעות מועטות וראשו על גבי הספר, וכשהיה נדמה לו כי נמנם קצת יתר על המדה גוער היה בבני ביתו על שלא העירוהו באומרו: רצונכם שאהיה בור ועם הארץ.

יכול היה בין רגע להיות שקוע בכל חלקי התורה ולהקיף את כל הסוגיא ע"י עשרות רבות של מראי מקומות ממרחבי התלמוד, זאת מבלי לפתוח אף ספר

כיהן בכמה וכמה קהילות קדושות, עד אשר זכה להתעטר בכתרה של תורה ברבנות המכובדת של "ירושלים דפולין"הלא היא לובלין. שם כבר שמו נישא למרחקים, ונשאל הוא שאלות מכל קצוות תבל.

ניתן למצוא בין שמות השואלים מגדולי הרבנים של אותה תקופה בתוכם הגאונים רבי לייב חסמן, רבי שמחה זעליג ריגר רבי מאיר אריק זצ"ל ועוד רבים. נשאל הוא אף מעבר לים מאמריקה הצפונית והדרומית כאחד, תחלופת מכתבים בינו ובין חכמי ארץ ישראל כה"שדי חמד", רבי חיים ברלין, ועוד. "שר התורה", "אביר הרועים", "נר ישראל"ו"רשכבה"ג"הינם רק חלק קטן משלל התארים בהן התכבד על ידי חבריו הנ"ל בפתיחה למכתבים אותם קיבל.

על כל גאונותו את יצר הכבוד לא ידע. התהלך עם הבריות, אף פשוטי עם, כאחד מהם, והיה זה לא רק משום ענוותנותו וטהרת לבו בהם נצטיין ביותר, אלא משום שלתומו סבור היה שכולם כמותו ואין הוא מופלא ומצוין בתורה ובשום מעלה יתירה.

מספר הגה"צ רבי ירוחם ליינער מראדזין: "זכורני שפעם אחת הראה לי ידידי הגאון ר'אליהו קלאצקין מלובלין ז"ל, רבה של לובלין, תשובה אחת שכתב להלכה למעשה, והאריך להשיג על ה"ים של שלמה"בפלפולא דאורייתא, ובסוף סיים שלמעשה אין לזוז מדברי המהרש"ל. ושאילתיו אם כבודו סתר את דבריו בראיות למה הוא פוסק כמותו, והשיבני, בפלפולה של הלכה אני משיג עליו כי כך היא דרכה של תורה, זה בונה וזה סותר, אבל למעשה מי יכול להשיג על המהרש"ל, הרי הוא כותב שהיה לו מופת משמים על תורתו על ידי נר מצוה, אנכי לא היה לי מופת על תורתי משמים ואיך אוכל להשיג עליו".

אף שבקי היה בחכמות ובמדעים רבים, לא נזקק מעולם לחיי המעשה מלבד לענייני רפואה בהם נתמחה מנעוריו, חיבה יתירה הייתה לו לחכמה זו ולא פסק מלהתעניין בכל מה שנכתב ונתחדש בה כל ימיו. מומחיותו הייתה לשם דבר למרות שמעולם לא ישב על ספסל של בית ספר כללי ולא שמע הרצאות באוניברסיטה, למד איפה בבית מתוך ספרים והתמחה עד כדי כך שלעיתים הוזמן להתייעצות [קונסיליום] של רופאים להערכת מצבו של חולה מסוכן. אחד מבני משפחתו כותב: טובי הרופאים שבלובלין ביקשוני לעורר את דעתו של רבי אלי'שלא יהא משוחח עמהם בענייני רפואה במעמד זרים, שבשעה שהוא שח עמם הריהם לפניו כתלמיד בפני הרב ובושים הם מפני הבריות.

ידע כמה לשונות, כגון יוונית רומית אנגלית צרפתית רוסית גרמנית פולנית ועוד, שפות אלו ידעם על בורים יותר טוב מדובריהן כשפת אם. גם ידיעותיו בגיאוגרפיה השאירו את שומעיו פעורי פה מגודל ההפתעה, שום נקודה בכדור העולם לא נעלמה ממנו.

את סוף ימיו העביר בטוב בירושלים עיה"ק, בחברת ידידו הקרוב, מנהיגה הרוחני של ארץ הקודש באותה תקופה מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, חתום הוא עמו על כרזות רבות המתפרסמות באותה תקופה, חלקם אף ניסח בעצמו.

תיאור מבהיל על נס הצלה שנתגלגל על ידו באותם ימים.

רבי אלי'מהלך ברחובותיה של ירושלים העתיקה, מוחו הפלאי שקוע היה בסוגיא, ולפתע קלטו אוזניו שיחה מתלהמת בשפה הערבית אותה לא הכיר, הגאון הקדוש שהריח את הניחוח המסוכן הנודף מן השיחה, נעצר על עומדו, הקשיב, גם אם לא קלט במה מדובר, ורשם לעצמו במוחו את הנאמר. משם מיהר אל אחד ממכריו מעסקניה ופעיליה של קרתא דשופריא, ובאורח כמעט ניסי שלף מזכרונו הכביר את כל שיחתם של הישמעאלים צמאי הדם מבלי להחסיר מילה! המילים שנהגו וההטיות שבוטאו נחרטו בזיכרונו הפנומנלי באופן מפליא. העסקן שמע את הדברים וזינק ממקומו כנשוך נחש "הערבים מתכננים עלינו פוגרום נורא!"והמזימה השפלה בוטלה בתחבולה ובשיתוף פעולה עם השלטון העותומאני זאת הודות לזיכרונו המבהיל של הרב מלובלין, שבגאונותו ידע לצטט כל מילה שיצאה מפיהם של בגתנא ותרש הערביים.

ביום ראשון בערב יחלו המונים לפקוד את ציונו אשר בהר הזיתים.

נקבר בחלקה יחד עם שאר גדולי ירושלים צמוד למרנן המהרי"ל דיסקין, הגרי"ח זוננפלד זיע"א, והרב מבריסק.

כתבה זו נערכה מתוך תולדותיו שנדפסו בתחילת ספרו "אבן פנה"ע"י מכון שמעתתא תשפ"ג.