לידידי אהובי ומכובדי, איש מירון, אברהמיל היקר.
קראתי בעיון רב כל מילה וכל אות שכתבת בענין שמחתו דרשב"י ביום הילולתו והנך צודק לגמרי בענין השמחה.
א. אין ספק שעיקר ענין הילולת ל"ג בעומר היא השמחה והחדווה, בשמחת פמליא של מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה העולין ומתכנשין לפזז ולכרכר בקיום הפסוק: 'עלית למרום, שבית שב"י, לקחת מתנות באדם',
ואכמ"ל בחשיבות השמחה בשמחתו דרשב"י,
רק אציין את דברי האר"י הק'שכתב על ההילולא: 'אוכלין שותין ושמחין'.
ואכן, אנשי מירון נקיי הדעת, לא נושאים תפילות, ולא אומרים תהילים, ביומא דחדוותא של התנא האלוקי, אלא עומדין ומרקדין ביודעם שיומא דין כבי הילולא דמיא, חטוף ורקוד חטוף ורקוד!
ב. כמו"כ, אין כל ספק שאין כל היתר ע"פ הלכה ליכנס למקום סכנה, וכ"ש לגרום לאחרים ליכנס למקום סכנה, וכל המצוות נדחות מפני פיקו"נ, דרבנן ואפי'דאורייתא (ואף מנהגי ישראל!).
ג. ראיתי במאמריך הנפלאים, שכתבת הרבה בחשיבות השמחה,
אך איה התייחסות לענין הסכנה??
איפה הפתרונות למניעת פיקו"נ???
ד. לו היית רוקד יחד איתנו, עם הציבור, כתף אל כתף, היית חש ומרגיש את הדוחס, המחנק, ריסוק האברים, פיקוח נפש כפשוטו של עוללים רכים, שכל אב צעיר וחסון שמסר נפשו ונפש בנו, ונכנס לרקוד בחצר עם ילדו, יספר לך כמה פעמים נדרש לברך 'הגומל'אח"כ.
ה. זכית לעמוד ולכבד את ה', אל תיקרי מהונך אלא מגרונך, ואכן הנך האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון.
אבל...
אגרויסע חכמה, לעמוד על הבמה מיט א'פלעשיל קאלטע סודה, ולצעוק 'עוילם עוילם'לציבור הק'הנדחס שם בסכנת נפשות כפשוטו.
ו. ביודעי ומכירי (קצת) את היכלו וחצרו דרשב"י, אשאל אותך, מדוע הנכם מתפללים מידי ליל שב"ק בחצר?
וכי אין רצונך להתפלל במערת צורים פנימה?
הלוא החצר הנו בבחי'שמח"ת (כדברי ההייליגער ריז'ינער), ולמה לא תתפללו בבחי'יו"כ, לפני ולפנים?
כואב לראות אותך ואת הרה"צ רבי נפתולי, מתפללים שם בחוץ, בחום הקופח בקיץ, ובגשם השוטף בחורף?
למה????
מדוע????
פשוט מאד, כי אין מקום בפנים!
ואידך זיל גמור.
ז. וכי מאן דהו מהרהר על הצורך בריקודין קדישין בחצר, על ההרגשה העילאית, על הדבקות, על הקרבת אלוקים?
אך האם מותר לסכן לצורך כך, בפועל ממש, מאות ואלפי יהודים, אנשים, נשים וטף?????
ח. אבי מורי זוכר את הריקודין בחצר עם הדרוזים מהאיזור, בניצוחו של המקובל רא"ז מרגליות זצ"ל, ואולי זה ג"כ פגם בשמחה, וצריך להחזיר את הדרוזים?
שהרי אסור לשנות...
ט. הציבור הירא וחרד לדבר ה'גדל, והתקיים בנו ב"ה 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד',
וכשם שפעם התחתנו בבית, אח"כ עברו לאולם, ושמחת בית צדיקים מעבירים לביהכ"נ, וכשאין מקום גם שם, עורכים חתונה באהל בחוץ.
ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא.
י. כידוע לך שאין לי שום התמנות ושום תפקיד ושום מינוי באת"ק דרשב"י, הציעו לי במשך שנים וסירבתי בתוקף, כי חפץ אנוכי להימנות בין המסתופפים, וכל שיגי ושיחי בענין הנו כאחד מבני החבורה, (קביעין כן תהוון בהנהו חבורתא...)
יא. חצר רבי אלעזר (רחבת תו"א) הרי נמצא באותו מרחק ואותו קירבת אלוקים לציוה"ק, עם הבדל אחד וחשוב, ששם יש יותר מקום לציבור הרחב עם פחות סכנת נפשות, אלא כל הבעיה שהתרגלנו לחצר,
ודו"ק.
אין ספק שבמידה וכל הריקודין קדישין, והמרקדין החשובין, יעברו לחצר ר"א, נרגיש ונחוש שם את אותו רגש עילאי!
יב. השנה, בחסדי ה', האחראים הנם מאנ"ש, שיש להם אינטרס שהצביון יהיה חרדי חסידי,
אך צריך גם לחשוב על השנים הבאות, כשימונו חלילה שרים ופרוייקטורים אחרים לא מאנ"ש.
לכן חשוב מאד שיהיה בחזקת החרדים והיראים (כמוך), כל השליטה של המנגנים המנצחים על הנגינות, (כי קול ההברה והצלילים מחצר רבי אלעזר, זה מה שישמע בכל רחבי ההר) ולא שישאר החזקה רק בחצר הפנימית והקטנה, ובחצר הגדולה ישתנה כגחמת השליט..
יג. כל האדמו"רים והצדיקים, מנהיגי הקהילות וראשי הציבור, בעלי החזוקעס ובעלי הזרוע, הבינו שקרה דבר בישראל ובמירון, מ"ה חללים הוצאו בזה אחר זה, שנחנקו ונפחו את נשמתם בגין הצפיפות והדוחס, והפנימו שלא כל מה שהיה הוא אשר יהיה, וירדו למטה למתחם החדש, או למעלה בבני"ע, כי הבינו את האחריות לחיי אדם.
יד. אכן, 'כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק', אך ידועים דברי חז"ל על הנכנס למקום סכנה, שאין זכויותיו מגינות רח"ל.
ועיין בתחילת ברכות, שלושה דברים מזכירין עוונותיו של אדם, ואלו הן: קיר נטוי, וכו'
רש"י: מקום סכנה.
ותוס'מרחיב בר"ה טז: ד"ה ועיון תפילה, על קיר נטוי, שעי"כ מפשפשין במעשיו לומר, בוטח הוא בזכויותיו ונראה מה הן!
מבהיל, פחד פחדים.
טו. איני מעוניין ליכנס לויכוחים, חושבני שאחריות כזו הכרוכה בספק דיני נפשות, טעונה הכרעה של גברא רבא, אדם גדול, דוגמת הגאון רבי צבי חשין וכד', לאחר שישמע את כל הצדדים ויתעמק בסוגיא החמורה של דיני נפשות, ויאזין למאיר'קה (לא פרוש) פראנק וכד'הנמצאים בשטח שנים רבות ומתחככים עם ועבור הציבור למטה, ששמעתי ממנו בתוקף את דעתו.
ולא שכל איש הישר בעיניו יעשה,
ואיני חושב שאני או אתה יכולין ורשאין להחליט לבד בדיני נפשות חמורות שבחמורות, כגון דא.
טז. לגבי טענותיך למה בהדלקת באיאן אפשר?
1. זה מקום הרבה יותר רחב.
2. בזמן ההדלקה, נכנסים לשם רק עם כרטיסים.
3. מרבית המשתתפים שם הנם חסידי באיאן, ולכן יש להם שליטה מלאה על הציבור.
4. לכן, אין שם חשש פיקו"נ!
5. הרבה דברים באיאן נאלצו לוותר לצורך הבטיחות, ואתן לך דוגמא אחת מיני רבים, זו ההדלקה היחידה במירון בלי פארענצ'עס.
טז. בינינו, כולנו יודעים מה תהיה התוצאה של האנרכיה, אם המפקד טיפש, ישלח את שוטריו להתעמת בחצר הציון.
אך אם המפקד חכם (חכמים הם להרע), יעצור (כדאשתקד) את מאות האוטובוסים ואלפי העולים ברננה, על אם הדרך, בצמתים ובחניונים, ועי"כ באמת יתאפשר לרקוד בחצר, כי כמות האנשים תהיה כמו בז'אדר, (שאז אפשר, מצוה וחובה לרקוד דייקא בחצר הפנימית כמקדמת דנא).
הזאת כוונת האר"י הק', שמחין?
וכי זה רצונו של בוצינא קדישא בוצינא עילאה, עולו ואיתכנשו??
שקומץ אנשים ישמחו ויעלזו וציבור אחר יתייסר, יתאכזר ויתאמלל בדרכים, בגללם???
יז. 'גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה', כ"ש להסיט את רחבת הריקודים מצפון לדרום, והרוצה להחכים ידרים.
יח. אנא, זאת אבקש ממך כידיד טוב, עיין בדבריי שנכתבו מתוך כוונה טהורה ודמעה על לחיי, לכבוד כלל באי היכלא דרשב"י ביום חגו ושמחתו,
לכבוד התיקונין קדישין שנעשין בכל העולמות בעצם היום הזה, ומכל רגש של קדושה וחיזוק של טהרה, של כל יהודי ויהודי הנכלל במקום הק לכבוד התנא הק'.
לכבוד הצביון הטהור של את"ק, שלא ירעו ולא ישחיתו בשנים הבאות ולכן חשוב לקבוע מסמרות.
נא תתעמק בדבריי בעין של אמת, לא מתוך תאוות הנצחון ולא מתוך נצחנות, אלא מתוך ראיה רחבה של טובת הכלל.
מינאי, אוהבך ומכבדך כרום ערכך, המפציר בעדך ליטול עצה מן הזקנים ולשקול שוב בדעתך.
מ. ר.