רגעים של השבוע - פרשת אמור

הביצה שנשברה מבפנים / החיים של קפה עבור השני / צאצא חדש למלך החדש של בריטניה / חגיגת ל"ג בעומר בטבריה

א. בִּיצה או בֵּיצה

יחד ישבנו לדון בהתמודדותו של מאן-דהו עם מצבו, במטרה לבדוק מה ניתן לעשות בשבילו ולהיטיב עמו. והנה אני שם לב למראה פניו של עמיתי המרחפות אי שם, מבטו נישא אל-על וריכוזו נעלם. הוא שם לב לפליאתי והחל לדבר על עצמו. במשך מספר דקות שיתף את מה שעבר עליו לפני לא מעט שנים, הן בפרנסה וכך גם בביתו. 'הרגשתי בכלא הכי קשה שיש', התבטא ובעיניו צפה דמעה קטנה. הוא תיאר בקצרה את הסבל היומי עד שקצה נפשו.

יום אחד הוא תפס את עצמו בידיים, נשא כפיו כלפי שמיא וביקש מעומק לבו כוח להתגבר. בייעוץ וליווי מקצועי הבין כי המקום בו הוא נמצא, רק הורס לו ולילדיו את החיים. קם וחתך ויצא לדרך, לבדו. 'בארנקי היו לי רק מספר מטבעות, או לקנות לחם או לרכוש חפיסת סיגריות, בחרתי לעשן ולהרגיע את עצמי', תיאר את מצבו הקשה והנקודה איתה החל מחדש את חייו. 'וראה איפה אני ב"ה נמצא כעת', סיים בשמחה.

כמה שידעתי עליו, כעת עוד יותר הבטתי בו בהערכה, ואמרתי לו, הנה דוגמה יפה ששמעתי לפני מספר ימים: 'ביצה, אם מכים בה מבחוץ, היא נהרסת ונשברת, אך אם מכים בה מבפנים, היא מייצרת חיים חדשים'.

'תודה'ענה לי, האיש שכמו הגוזל, הכה את הביצה מבפנים ובכל הכוח, החל חיים חדשים וטובים.

ב. טעם החיים

בירושלים נפטרה בראשית השבוע מרת חנה הענא זלצמן-רבינוביץ ע"ה, בגיל 90, כשהיא מותירה אחריה מאות צאצאים בלעה"ר. ולמה אני מספר זאת? ראשית, כי היא הייתה נשואה בזיווג ראשון לבן-הדוד של תחלחט"א אמי שתחי'. חמותה, מרת מרים זלצמן ע"ה, הייתה אחות סבי זכרונו לברכה, ואני זוכר אותה היטב, כפי שרבים מבני ירושלים זוכרים את ה"בשלנית מספר 1 של הקוגל הירושלמי הנודע".

פרט מעניין הוא, שלאחר שהתאלמנה נישאה המנוחה ע"ה בשנית ל... דוד-זקן שלה. אביה היה רבי דוד בטלמן זצ"ל והוא אחיין של רבי לוי רבינוביץ זצ"ל, ועמו היא התחתנה וזכתה לחיות עמו כעשרים שנה.

רבי לוי רבינוביץ היה למדן גדול, חיבר ספרים חשובים וזכה לצאצאים רבים. לאחר שהתאלמן בגיל 60 מאשתו הראשונה, נשא כאמור את בת אחיינו מרת חנה הענא ע"ה, זאת שנפטרה בראשית השבוע.

וכך קראתי במאמר שהתפרסם בהשגחה פרטית בעיתון 'המבשר', יומיים לפני שהיא נפטרה: "רבי לוי רבינוביץ זצ"ל העיד באוזני אחד ממקורביו ואמר: "דע, כי החלק הקשה ביותר בשנות אלמנותי היה, שלא היה לי למי להכין כוס קפה בבוקר, ובלי זה לא היה טעם לחיי".

ג. בן של מלך

הטענות שלו היו מתריסות, מלאות דעות קדומות שנזרעו בו בהקשבה לתקשורת משקרת, או בהשפעת האווירה בה חי. הוא נקלע למוסקבה, וניאות להזמנתי לסעוד בביתנו את סעודות השבת. אולי לראשונה ראה מקרוב נרות וקידוש, טעם ממאכלי שבת ושמע זמירות ודיבורים שהוא לא רגיל אליהם.

על טענה אחת חזר כמה וכמה פעמים: "מדוע הליך גיור לוקח כל הרבה זמן? מדוע אי אפשר לקבל כל מי שאומר שהוא רוצה להיות יהודי, בלי לחייבו בשמירת תורה ומצוות? ומדוע בודקים את זה שהתגייר יותר מאשר יהודי מבטן ומלידה"?! ניסתי כמיטב יכולתי, סיפרתי ממגילת רות - המקור המרכזי לדיני גיור בתנ"ך, אך דברי נפלו על אוזניים ערלות. לפתע נזכרתי בהכתרת צ'רלס, המלך החדש של בריטניה, שיתקיים בשבת הקרובה. סיפרתי, כי השבוע לפני שנה נערכו שם חגיגות לציון 70 שנות מלכות של אמו המלכה אליזבת השנייה, שנפטרה לפני כחצי שנה. הקדמתי והוספתי לו ולשאר המסובים, על הגינונים הנהדרים והטקסים המרהיבים שראיתי כמה פעמים ליד ארמון בקינגהאם שבמרכז לונדון. הוספתי, כי כפי הידוע לי, גם אלו שאמורים להיפגש עם המלכה, עוברים תדרוך מדוקדק להתנהגות ראויה ומכובדת.

ואז שאלתי אותו: "תאר לך שאזרח פשוט בבריטניה חשקה נפשו להימנות על משפחת המלוכה. אומנם הוא לא צאצא של המלכה אליזבת ושום דם ממשפחת האצולה לא זורם בעורקיו, ובכל זאת הצליח לאחר שקרא ולמד את תקנון הארמון והתחייב לשמור על כללי הנימוס, דיבור וביגוד. הוא כעת בן כשאר בני המשפחה הזו. והנה הוא יוצא בהרגשה נפלאה אל הרחוב, אך מיד הוא פונה לזלול באיזו מעדנייה וממשיך ללבוש את הבגדים הקודמים... הרי כל בר דעת מבין, שאין לו שום קשר לבית המלוכה.

ואנו, בניו של מלך מלכי המלכים - על אחת כמה וכמה!

ולתמונת השבוע שלי: כמים המכסים במקווה

מזה מספר חודשים עלו ובאו רעמי הפטישים והקידוחים מקומת המרתף של בניין המרכז הקהילתי "מארינה רושצ'ה". הכניסה למקום הרוחש פעילות נעולה מבפנים, ורק בעלי המלאכה, האומנים והמתכננים נכנסים ויוצאים בכל אימת שהם זקוקים לכך. שלשום, יממה לפני הפתיחה מחדש, התלוויתי אל מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, לסיור המעקב היומי שלו בין החדרים, לובי הכניסה, המבואות והמסדרונות.

כשעלה במדרגות אחד מבורות המקווה, לאחר בדיקה מדוקדקת לפני מילוי המים, לא היה מאושר ממנו. החיוך הרחב לימד על העבודה הרבה, מושקעת, מוקפדת, עם שיא התכנון והיופי, פרי עמל של זמן רב מתוך מסירות מיוחדת של שיפוץ מהמסד ועד הטפחות, למקווה הטהרה שכבר פעיל מעל שני עשורים והִרבה טהרה לכל רוסיה. 

ביום שלישי הקרוב יחול ל"ג בעומר, היום בו פסקו מלמות 24 אלף תלמידיו של התנא רבי עקיבא, כי לא נהגו כבוד זה בזה. בו ביום הלך רבי עקיבא והעמיד את התורה מחדש בעם ישראל על-ידי חמישה מתלמידיו, ובהם התנא רבי שמעון בר יוחאי. ואם-כן, נשאלת השאלה, מדוע את 'ל"ג בעומר'חוגגים בכפר מירון על קברו של רבי שמעון, ולא בעיר טבריה על קברו של רבי עקיבא?

ידוע, כי רבי שמעון בר יוחאי גילה ביום זה את פנימיות וסודות התורה, ובזכותו יכול כל אחד לקיים את מה שאמר רבו רבי עקיבא: 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה'. לכל יהודי באשר הוא, יש פנים נסתר, עומק בלתי נראה. ואם נגלה סוד זה, או לפחות נדע שיש כזה, הרי שנוכל לאהוב כל יהודי באמת, והחיצוניות של דעתו, מעשיו או אמירותיו שלא מוסכמות עלינו - לא יפריעו לאהוב אותו, כמונו ממש. ולכן שמחה זו - של אהבת ישראל, הגורמת לחיות וחיים, צריכה להיות דווקא במירון!

ברפרטואר שירי ל"ג בעומר בכלל ובמירון בפרט, תופס מקום של כבוד הניגון על מילות המשנה: 'אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם'... 'מים'הם דבר המכסה, כנאמר: 'כמים לים מכסים'. אך לעומת זאת, מקווה טהרה מגלה את פנימיותם ויופי הקדושה העמוקה של עם ישראל, ואם זה נכון בכל מקום, הרי שבמוסקבה הזכות למצווה גדולה זו, היא לאין ערוך!

גוט שבת!

שייע