״הדמיון מצייר, החכמה מכוונת אל האמת, השכל עושה השוואות, הספק מהרהר, הניסיון בוחר, והכישרון מבצע.
חנווני לאריג בא למוסקבה וקנה סחורה מאת סיטוני גוי; מחצה שילם במזומנים, ומחצה – בשטר לשישה חודשים. כעסו הסרסורים על הגוי, שמכר מיד ליד ולא בתיווכם, וליגלגו עליו:
הלכה חמורך, איבן! לקוח זה הוא מן היהודים החרדים, המחכים למשיח שלהם בכל יום שיבוא, וכשיבוא – מיד ילכו אחריו כולם לארץ-ישראל, ונמצא ממונך אבוד.
רגז הגוי והלך אל הלקוח ואמר לו:
אני נהגתי בך מנהג של סוחרים, ואתה נהגת בי מנהג של רמאים. כך וכך אמרו לי עליך.
החזיר לו הלה:
אמת אמרו לך. אף-על-פי-כן, אל תדאג לממונך: שלם אשלם. שמא אין אתה מאמינני, תן את שטרי ואחליפו לך באחר – לשלם תיכף כשיבוא משיח.
בחבורה של סוחרים סיפרו, שפלוני בן-פלוני נטרפה עליו דעתו מחמת חולי. שאל אחד מן החבורה, שהיה לו ממון בידי החולה:
וחובותיו הוא פורע?
החזיר המספר:
חלילה! עד לידי טירוף כזה לא הגיע.
סוחר מפורסם היה אומר:
דעו לפני מי אתם עומדים!... דיבור דומה עלי כתקיעת-כף, תקיעת-כף – כשבועה, שבועה – כשטר-חוב, שטר-חוב – כהמחאה, והמחאה – איני פורע.