מאת פישל קדוש
הפסקת האש בעזה קשורה גם היא לצורך הדחוף להחליף את צמרת הצבא. כל עוד התותחים רועמים לא היה באפשרי להחליף את הקצינים שסרחו, ומי שהבין כי עם הפיקוד הזה אי אפשר להגיע ל"נצחון מוחלט", ידע כי אין ברירה אלא לעצור כדי לאפשר חילופין,
מעבר לכל אלה, שתי הפסקות האש, בלבנון ובעזה, היו חלק מההסכמה בין האמריקאים לנתניהו, שזוכר היטב את מה שאובאמה עשה לישראל בתפר בינו לבין טראמפ, בגילגול הקודם, כשפנה למועצת הבטחון בניסיון לקבל החלטות דרמאטיות נגד ישראל, כולל מדינה פלשתינית. מי שבלם אז את המהלך היה פוטין, שלבקשת ביבי נתן הוראה לנציגו להטיל ווטו, ולהציג את אובאמה בקלונו, כמצב של מי שאכל את הדגים המקולקלים ולא השיג את היעד.
ביבי ידע כי פוטין נמצא היום במקום אחר: ברית עם איראן, וכנראה קצרה ידו מלהושיע. ולא נותרה בידיו הברירה אלא להגיע להבנה עם אנשי ביידן, שמלבד "ההומניטארי"אחד מסעיפיה היה התחייבות להקפאת פיטורי צמרת הבטחון, השני הסכמי הפסקת האש.
לא במקרה שני הדברים התרחשו רגע לפני מסיבת הסיום של ביידן והעברת המקל.
יש לומר שעל אף שנתניהו עמד בהתחייבויותיו, הוא היה במתח ועד הרגע האחרון, אתמול, עוד חשש שהביידנים יפרו את ההסכמה.
זה לא קרה ונתניהו שחיכה בכיליון עיניים לשובו של הטראמפ, נשם לרווחה, וחש משוחרר מהחששות ומהלחץ הבלתי נתפס, מולו התמודד ב-16 החודשים האחרונים, וממש לא נתפס איך על אף כל זה, בסך הכל עזה הושמדה, 60 אלף עזתים נפחו את רוחם הטמאה, חיזבאללה הוכרע, ישראל יושבת עמוק בסוריה, כמעט בפאתי דמשק, ואיראן ספגה מכות נאמנות, אולי בדרך למכות עוד יותר נאמנות.