מבלי להתייחס למעורבותו של השופט יצחק עמית בניגוד עניינים, לא אכנס כאן לפירושים שנותנים לעניין אלו או אלו, אני בכוונה מדלג עליהם, מפני שתוכן הפוסט הזה הוא 'אמינות'בית משפט העליון'ותדמיתה הציבורי. גם אם נניח שהשופט יצחק עמית מאמין שהוא חף מכל טעות וכי כל מה שעשה היה מותר ומקובל, המציאות היא שברוב הציבור כולל צד השמאל של המפה הפוליטית מאוד לא נעים להם וישנם מי שאומרים כי עדיף היה שיזוז הצידה, ולא חלילה בשביל לפגוע בו, אלא בשביל לשמור על מעמד בית המשפט העליון, שם צריכים לשבת מי שהם יחסית נקיי כפיים מאחרים, מי שלפחות השתדלו לא לעבור עבירות כאלו, ידעו כי הם מכהנים בתפקיד מחייב, ובמצב כפי שנוצר אסור מי שנושא כתמים רציניים בתחום המשפט שיכהן אפילו כשופט עליון. נשכח לרגע מ'נשיא'בית המשפט, אם השופט יצחק עמית מבקש את טובת בית המשפט העליון ותדמיתו ובעיקר חשוב לו אימון הציבור בערכאה הזו, היה עליו לפרוש, להודיע כי הוא את שלו כבר עשה ויעבור לתפקיד חיצוני לא שיפוטי
שופטי בית המשפט העליון בבעיה הכי קשה, מפני שאם הם תומכים ביצחק עמית זה יהרוס את תדמית בית המשפט וירחיק עוד יותר את אימון הציבור מבית המשפט שצריך להיות עם תדמית וחזות של אנשים ישרים. בשלב זה לא שומעים את התבטאות חבריו השופטים הם נזהרים ואפשר להבין אותם. אם הם ימשיכו לשבת בצד ולא יתערבו, ואם יצחק עמית בסופו של דבר יבחר בכח ולא מפני שהוא ראוי לתפקיד, זה הסוף של 'בית המשפט העליון'לא יהיה עוד כל ערך לפסקיהם, הציבור לא יקבל זאת ממי שהתנהגו בזמן שכזה כפי שהם מתנהגים
אם יצחק עמית רוצה לעשות טובה לעצמו ולחבריו בבית המשפט ולטובת המערכת המשפטית בישראל, הוא יעשה הכי חכם אם ימצא נוסח יפה איך להסביר כי למרות שהוא מאמין שלא עשה דבר רע, ובכל זאת מפני שנוצרה אוירה כזו ברחוב, ומאחר וכל כך הרבה מאמינים כי הוא שגה, לטובת בית המשפט העליון הוא פורש
העניין הוא שכאשר עוסקים במושחתים לא איכפת להם טובת בית המשפט העליון אלא טובתם האישי, ולא אופתע אם הוא ימשיך להילחם על מעמדו למרות שזה פוגע קשות בתדמית ומעמד בבית משפט העליון במדינת ישראל
חיים שאולזון