חיים רמון: היום החל משבר חוקתי עמוק במדינת ישראל.
אנשים רבים אולי עדיין לא מבינים שהקרע בין שר המשפטים לבין הנשיא החדש של בית המשפט העליון, כבר לא יאוחה, ושההשלכות שלו יהיו קשות מאוד. קרע זה כבר חיסל את שארית הלגיטימציה שנותרה להליך המינויים לבית המשפט העליון, ומעתה והלאה הוא ימשיך לגרום נזקים כבדים למשטר ולחברה בישראל.
עד הבחירות הבאות לא ימונה אף שופט לבית המשפט העליון. אם הממשלה הזו תמלא את ימיה, פירוש הדבר שלא ימונה שופט חדש לבית המשפט העליון עד אביב 2027 לכל המוקדם. עם פרישתם של חיות, ברון ופולגמן ירדה מצבת השופטים מ-15 ל-12, ועם פרישתו של אלרון בסוף השנה, יכהנו רק 11 שופטים בבית המשפט העליון. המספר הנמוך של השופטים יקשה עוד יותר על תפקודו של בית המשפט העליון שגם כך קורס עקב עומס התיקים שהוא יצר לעצמו (בית המשפט העליון של ארצות הברית יושב בכ-80 תיקים בשנה, בית המשפט העליון של אנגליה יושב בכ-90 תיקים בשנה ובית המשפט העליון של קנדה יושב בכ-80 תיקים בשנה. בית המשפט העליון בישראל יושב בכ-10,000 תיקים בשנה).
יתרה מכך, שר המשפטים כבר לא יסכים לשתף פעולה עם הנשיא החדש של בית המשפט העליון, וגם זה יפגע ברשות השופטת. אנחנו במשבר חוקתי, שבסופו של דבר ייגע בכל אזרח ואזרח.
אבל את המשבר החוקתי הזה היה אפשר למנוע בקלות, אלמלא ההתנשאות והדורסנות של יצחק עמית. שר המשפטים יריב לוין כבר היה על הקרשים, לא מעט בגלל הטעויות שעשה. השר התחנן בפני עמית על דבר אחד – תן לי למנות שופט אחד מתוך 15, כדי שייצג 68 מנדטים בעם. שר המשפטים לא הציג שני מועמדים ממרכז הליכוד אלא שני דוקטורים למשפטים. לוין הסכים שעמית ימונה לנשיא כל עוד ייבחר לפחות אחד משני המועמדים שהביא, אשר מחזיקים בתפיסות שהיו מקובלות על השופטים משה לנדוי, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון – שופטים דגולים שלהם ולשאר חבריהם מבית המשפט העליון הישן והנערץ אין היום ולו נציג אחד בבית המשפט העליון של ימינו.
ההצעה הזו, שהייתה מונעת מראש את כל המשבר אליו נקלענו, נדחתה בגאוותנות ובהתנשאות על ידי עמית.
מתוך מאמר שפרסמתי באתר "דיומא".