טעינו, היינו כחולמים.
יצאנו למערכת בחירות עם הרבה אופטימיות. חשבנו לעצמינו שב-2018 נוכל לחיות כבר בירושלים עיר הבירה של ארץ ישראל, יחד זה לצד זה חילונים וחרדים. ספרדים ואשכנזים. חסידים וליטאים. כולם כאחד תחת ראש עיר חרדי – (שלא לומר חסידי עטור שטריימל לראשו בשבת ובחגים.) אך דא עקא, מעשה שטן הצליח ובאיצטלא של עסקנים קטנים, נכדים ומקורבים של רבנים גם מהלך זה נכשל, וב- חמש השנים הקרובות ירושלים עיה''ק פלטרין של מלך לא תזכה לראש עיר חרדי, אם אי פעם בכלל.
גם פה טעינו, והיינו כחולמים.
חשבנו שאם אנחנו בשלים לכך להריץ ראש עיר חרדי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בחרדי משלנו - עם כל ה-שמונה בגדים שלא מסתיר את זהותו, ואת השקפתו, אחד שזקנו יורד על פי מידותיו, אזי צריך להשקיע מאמצים ובעיקר עבודה בציבור החילוני שלא ייוצר אש ופילוג בין חילונים לחרדים, ואכן אנשי הקמפיין השקיעו הרבה כוח ומוח מחשבה ותבונה כדי שיהיה אחדות בעם, ועל זה מגיע להם שאפו על עבודה יוצא מן הכלל, ומערכה נקייה וקידוש שם שמיים שנעשה על ידם, אך עם כל זאת טעינו והיינו כחולמים כשאנשים משלנו דייקא וגורמים מתוך המחנה החרדי הם אלו שגרמו לפילוג וחילול השם נעשה על ידם.
טעינו, והיינו כחולמים.
כאשר קיווינו לשיתוף פעולה מאחינו ובשרינו אלו שיושבים באהלה של תורה בישיבות ובכוללים ומניפים בכל מקום בעוז ובגאווה את 'דגל התורה', ונציגיהם יושבים איתנו בעירייה, בכנסת, אלו - דמתקריא – 'שלוחא דרבנן'הם אלו אשר בסופו של דבר הפנו לנו עורף והביאו לפילוג בתוך היהדות החרדית, והכל בגלל משחקי אגו, עד כדי כך שלצורך זה רימו את מרנן ורבנן גדולי התורה שליט''א, וחברו לאותו נוכל ערמומי מחלל שבת בפרהסיא השר איווט ליברמן שר''י רק כדי להוכיח 'שלמי יותר גדול'
גם פה טעינו, והיינו כחולמים.
כאשר לרגע חשבנו שיש לנו בעיה עם אנשי מא''ש – נטורי קרתא ה'סיקריקים'הקיצונים שמתנגדים למדינת ישראל ולבחירות הטמאות, והם הם יהיו אלו שיזיקו לנו ויחבלו לנו בדרך לקומה שש בכיכר ספרא, באמצעים לא אמצעים ובדרכים לא דרכים. מסתבר, כי גם הם הבינו את מה שחה''כ גפני ושות'לא הבינו שלפעמים.. 'עת לחשות'.....
לא ניצחנו, אך לא טעינו.
עזבו ניצחון/כישלון, דגל/אגודה. מעטים מול רבים (שלוש/שש). אך לאיזה מצב הגענו?! גילוי עריות?? להתחכך באשה?? האם זהו ניצחון?! להכניס אשה פרוצה אל תוך בית הכנסת, ועוד לרקוד סביבה ואיתה? האם לזה התכוון המקרא 'ועשית ככל אשר יוריך'?? הישמע כזאת בישראל?
זה היה מחזה נורא, בעיקר לאנשי ליטא המבוגרים, לראות את בני תיירע - הצעירים שלהם מידרדרים עד לתהום אל תהום ממש, מי שלא היה בארץ בתקופה אחרונה תקופת בחירות והגיח אלינו לליל התוצאות, היה נדמה לו לרגע שהוא חזר במנהרת הזמן לחדר אוכל של ישיבה ליטאית בגמר מונדיאל. ה-כיצד מרקדין לפני הכלה סביב ראשת עיר הנבחרת של חיפה היא בושה, ובזמנינו שהכל מתועד היא בכיה לדורות. בחורי ישיבות מהאליטות של הליטאים שהורים עוד מעיזים לדרוש עבורם דירות בפרוייקטים הכי יקרות כי הוא ה'שפיץ'של הישיבה, גם הם נראו רוקדים סביב כלת השמחה ראשת עיריית חיפה - עינת קאליש רותם. בושה!
טעינו. חלמנו. הפסדנו. אך עבורנו זהו הניצחון!
את ההבדל בין הניצחון של הליטאים להפסד של החסידים היטיב להציג זאת אחד החברים בסרטון יפה שערך כאשר רואים את ראש עיריית אלעד הרב ישראל פורוש נציג שלומי אמונים בנאום ניצחון אומר לקהל הנאספים ''זה לא זמן למוזיקה וחגיגות, כאשר בצד השני אנשים הלכו לישון כואבים בתחושת הפסד'', לצידו של שרוליק פורוש רואים בתיעוד עומדים יחד איתו רבני העיר מודים לקב''ה באמירת 'נשמת כל חי'זהו ניצחון עבורי!
כך גם בנאום ההפסד של המועמד החרדי הרב יוסי דייטש שנעמד לפנות בוקר על הפודיום בבנייני האומה ופנה לקהל הבוחרים כ- 42,000 במספר והודה להם בהתרגשות מקרב לב על התמיכה, והדגיש"ניהלנו מערכת נקייה, קידשנו שם שמיים"וכך המשיך והודה לקב''ה בנאום רווי ביטחון ואמונה, וחיזק את אותם פעילים שעמדו לצידו בכל המסע הנפלא. זהו ניצחון עבורי!!
אשרינו חסידים!! אשרינו מה טוב חלקינו..
