בין מאבק פעיל למאבק רעיוני בציונות

גם לזאלונים יש הסבר מדוע הם מתנגדים לכינוס שמציע האהרוני, הם אומרים כי האהרוני מבקש להפוך את סאטמאר לבעלזא כאשר הוא מציע להיאבק נגד הרעיון הציוני ואינו תומך במאבק המעשי. לטענת הזאלונים שיטתם הוא מאבק מעשי, להשקיע כמה שזה רק יעלה במלחמה בציונות, ואילו האהרוני לא מוכן להשקיע פרוטה אחת בנושא הוא רוצה כינוס ששם יסבירו מדוע צריך להתנגד לרעיון הציוני

בשעתו כאשר פרצה המחלוקת בין בעלזא לעדה החרדית וסאטמאר טען הבעלזאי כי הוא ממשיך להיאבק בציונות אך מאבקו הוא מאבק רעיוני נגד הרעיון הזה, הסאטמארים אומרים כי בימינו אין לזה ערך רק מאבק פעיל שפירושו הפגנות וחינוך לאנטי זה מאבק רציני

השאלה כאן מי צודק, מה עדיף על מה. בעבר היה הויכוח בין שיטת המוסר לשיטת החסידות, כאשר ראשי שיטת המוסר השקיעו בסור מרע זה עיקר המוסר, החסידות מאידך השקיעה בעשה טוב מתוך חשבון שאם תעסוק בטוב ממילא לא תעשה רע. שיטת המוסר טענה שקודם צריכים לסור מן הרע, והבעיה היתה שבאותן שנים שיטת המוסר פשטה את הרגל רוב רובו של הציבור הזה הפך להיות רפורמי וקונסרבטיבי או חילוני לגמרי. הליטאים בנו את עצמם מחדש על חשבון ילדי החסידים והספרדים, מי שמקורם ליטאי הוא יחסית קטן לאחרים שהם היום רוב בציבור הליטאי

שיטת האהרוני והבעלזער הוא, כי אם תחנך לעשיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ממילא לא תהיה ציוני תתרחק מהם, שיטת הזאלוני היא שאתה יכול לעבור על כל התורה כולה ואין זה צריך להפריע אם אתה נאבק בציונות מפני שאז אתה פטור מכל המצוות, ואין זה משנה כלל שמעשיך רעים, העיקר שאתה נאבק בציונות

יצויין כי הזאלוני משקיע הון של כסף בענין הזה, זו הסיבה מדוע שהוא חזק יותר בעדה החרדית ובציבור הקנאים מפני שאצלו רואים כסף, האהרוני לעומתו לא מחלק כסף בחינם, אז למרות שיש לו ציבור גדול אין לו את הכח שיש לאחיו שם

אי אפשר לעשות כינוס משותף כשכל אחד רוקד לכיוון אחר, לכן הזאלונים אומרים כי עדיף שלא עושים כינוסים כאלו

עוד הם מוסיפים כי ציון 70 שנה לציונות מקורו נכרי, אין כל סיבה לציין את המספר הזה ולכן עדיף שלא עורכים כינוס כזה. האהרונים כמובן אומרים כי הזאלונים חששו מהצלחה אדירה וקרדיט לאהרוני ולכן אין כינוס