על דא קא בכינא

אני חוזר ומזכיר מדי פעם שבשבילי סיפור השואה האולטימטיבי הוא סיפור ליל הסדר בביתנו בט״ז השנים לאחרי הסתלקותו של אבא, כשאמא הנעימה ע״ה ישבה בראש שולחן הסדר מנגדי ובבואנו לפתוח בסיפור יצ״מ הייתה עוצמת עיניה התמות ואומרת-עכשיו הסו הניחו לי לספר את סיפור העבאאדים חיינו (עבדים היינו-בהברה ההונגרית) ויציאת מצריים שלי.. והזקנה התמה הייתה מספרת כדרכה באידיש האויבערלאנדית הכבדה שבפיה את סיפור דחיסתם והסעתם בקרונות של בהמות בצמא ובלי אויר במשך ימים עד והגעתם לאושביץ ועל צעדת המות בהשתחררותם מאותו גהינם עלי אדמות. אני ורעייתי שאביה הצדיק ואמה נ״ע עברו את אימי המלחמה על כל מוראותיה הקשבנו לה כל פעם ברגש, אבל שמונת התכשיטים׳ליך שלנו שיאריכו ימים שהיו כבר בגילופין מכוס ראשון והאיי מהממתקים שעל השולחן פשוט התגלגלו מצחוק משפתה והבעותיה של הזקנה שלהם, עצם הסיפור היה רחוק מעבר למושגיהם והם פשוט לא היו מסוגלים להתקשר שכלית לתיאורים שבדבריה. בשבילם הבאבע החייכנית התמימה באה לעולם כדי לשמוח בהם ולהגניב להם את כל הכסף והממתקים היקרים שהוריהם מסרבים לתת להם, ופתאום אותה גרויסע באבע של פינוקים צחוקים נשיקות דברים טובים וגעלט עוצמת עיניים ומדברת בעצב על באראק, גדרות תייל מחושמלות, על קאפו, שארפירער אפפעל במשך שעות עם הידיים מורמות והרגליים בשלג עד הברכיים, רעב אימים הצלפות וכדו׳  זה לא התחיל להסתדר להם בראש וילדים כשהם בכלל לא מבינים הם צוחקים ועל הבאבע שלהם אפשר היה להם לצחוק כמה שמתחשק כי היא אף פעם לא הקפידה על הנחת׳ליך שלה ילדי בנה יחידה שנולד לה אחרי שייאשוה הרופאים כי שבה מאושביץ מבוגרת בשנים ושבר כלי ואלה הקונדסים הם נחמתה טעם החיים שלה.. 

והנה את עיקר סיפור המוות ההמוני במירון אזכור כנראה באשר למחרת עוד בטרם הסכנתי להפנים את עוצם האסון שהתחולל שם היערתי כנספח למאמר קצר הערה כעוסה על אדמו״רם של הרביאהרלי חסידים שנתן דעתו להצטלם כשהוא יושב עם ממחטה ענקית ומתדמה למבכה את הקרבנות רק רגעים בטרם קם ממקום האסון  ונסע לשיינער שבת שתכנן לעצמו בצפת, (ולהשתתף בהלוויות של ׳אוהדיו׳ שנהרגו בהמונים בגיג שלו ולא מעט באשמתו מאן דבר שמיה.)  ומאותו ערב נפרצו עלי תהומות האיבה החסודה ומכתבי הנאצה הזועמים זרמו למערכת מירושלים ולונדון עירי בהמון, כולם שוים לטובה עמוסים גידופים ואיחולים רוויי מרה כנגד הגוי הלא פשוט, המשכיל המושחת, פה הדובר נבלה, הזקן השוטה מנוול ומוכה שחין, המסית המושחת המתועב ומה לא.. ועוד גדל ועצם עלי הזעם כי הזכרתי את האדמו״ר בעל השמחה השחורה בשם שנתן לו אביו דוביד קאהן (בשכמל״ו ) אלא שעבדכם מלומד בשנאה וגידופים משחר ילדותו כילד יהודי עם פיאות בשופרון הקומוניסטית, ובחמלת ה׳ עלי מצאתי כבר בשנת תשכ״ז את זיווגי לאוי״ט ודי לי שהתחבבתי על קומץ פקחים בהם עילויים וגאונים ואני חי ב״ה וחי טוב וטוב מאוד עם איבתם ודיבתם של יענטות ממיני הזכר והנקבה, שרוי להם ומחול להם בכל לב על העבר והעתיד.  אלא שעודני תמה ונדהם על מה שהם לא נזעקו! כי לא על אבדן חיי אדם ונערי חמד בשיא פריחתם הם קמו, ולא מיבבותיהם של האימהות השכולות היתומים והאלמנות הרצוצות הם נבהלו, ואף לא על הפשע שפשעו בחיי הנפשות באשר דחסו שם אנשים פי שישה מהמותר הם זעמו, אלא על השערוריה שבלונדון עוד קיים זקן חצוף אחד המעיז להתבטא כנגד הנורמות המתחדשות ומכנה אנשים על שם מעשיהם ללא משא פנים לתאריהם שהדביקו להם אנשים כערכם, והיה גם כותב חסוד אחד שכתב כי ייתכן שהגרף של רעי המכנה עצמו יהודי פשוט צודק לגופם של דבריו אבל לכתוב כאלה דברים ׳עכשיו׳.. הוא בלתי נסבל!! שוטני שיחיו לא חשים ומתביישים בטמטום לבבם הערל, כי אתה קורא בין השורות באריכות מכתביהם שאינם מוטרדים מעוצם האסון הנורא שנגרם במעשי פשיעה הגלויים לכל אפילו לא בעוד המתים מוטלים לפניהם!! כל מה שמעניין אותם הוא שלא יהיה ח״ו פיחות במעמדם האלוהי של מנהיגיהם, מסעיר אותם שאיש  מקרבנו העיז להרהר בקול  אחרי עגל מעגלי הזהב דזמננו, כי הדיברה הראשונה ביהדותם היא כבוד האדמו״רים שאחריהם אסור להרהר יעשו את אשר יעשו ימותו כמה שימותו יהיה אשר יהיה. אז האמנם לשווא אבדו כל אותם נפשות יקרות?! מנגנוני הטיוח של הרשויות כבר פועלים במלא הקיטור מחשבונותיהם הם, כי אוי להם לכו"כ פוליטיקאים אם תקום וועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט ותגלה את תהומות השחיתות והגניבות סביב לתקציבי המקומות הקדושים וניהולם.  וגם בקרבנו החרדים הפשוטים מעמדם של האדמו״רים סריסיהם וחבריהם הפוליטיקאים עדיין בחשיבות גבוהה בהרבה מהדחף האנושי לדרוש את הדם היקר הרב שנשפך לשווא בקלות דעת ובהפקרות נפשעת,  האמנם לכך הגענו וכך אנחנו נראים?!  

יהודי פשוט

נ.ב