ברק מצוה לכלב אצל הרפורמים
מאמינים לנפגעות ולנפגעים
הרב אמסלם על טעויות הרבנות הראשית
אמר ר'ישעי'ב"ר משה והשוטר שחרר אותו
תיעוד ב'המחדש': בן ישיבה שנסע במהירות בכבישי ארה"ב, נעצר על ידי שוטר - במקום להסביר את עצמו אמר ביידיש כי ר'שעיה בן ר'משה אמר "כשליהודי יש בעיה עם גוי, אז או שימות או שיתקפל"השוטר לא הבין וסבר כי מדובר בסיבה מוצדקת ושחרר אותו לשלום
מעצר של בחור חרדי
התעללות המשטרה בחרדים
מה קורה במשטרת ירושלים ? | שורה של טענות לאלימות משטרתית מוגזמת כלפי אזרחים
בענין נוטל נפשו
לידידי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה'הע"י
בשיעור נ״ך שאני מוסר מידי יום ראשון, הגענו כעת לסיפור שמשון הגיבור שסיים את חייו באופן של ׳תמות נפשי עם פלישתים׳, ואף קיבל סיוע מאת ה׳ שהרי כוחותיו כבר עזבוהו כשהפלישתים גילחו את שערות נזירותו והוא ביקש מאת ה׳ שיתן לו הכוחות להפיל הבנין על יושביו.
הוצפתי בכל כך הרבה חומר, שקצת הטו את העמדה הבצורה שהייתי בה, מתוקף גישתי להסתכל על העולם במבט טוב ומואר ולנסות לחשוב שמה שנאמר ונמלל, יש בו גוזמאות והטפחה שאינם מגיעים מתוך רוע, אלא מתוך דחפים ואינטרסים אנושיים ממניעים פסיכולוגיים שמבעבעים בעמקי הנפש.
אבל כידוע, חז״ל הדריכונו כי צריך גם קצת חשדנות, שהרי גדליהו בן אחיקם הוזהר כי ישמעאל בן נתניה אורב להורגו והוא לא קיבל ולא חש לזה ושילם בחייו על כך
המסקנה הסופית היא עודנה תקפה וקיימת, שלמרות שלמיחש בעי, אסור לקבוע עובדות על סמך דברים שלא נקבעו על פי אמות דין של תורה.
אחד הקוראים שאל אותי על מה שקבעתי על הנוטל נפשו בכפו, שבהגיעו השמימה ישאירו אותו בחדר ההמתנה עד בוא זמנו?
עניתי לו: ראיה לזה מהמשנה בפרקי אבות, שם נאמר: ׳ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך׳ פירוש אם אין לך לאן לברוח, אל תאמין ליצר שהתאבדות היא פתרון, ׳שעל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת׳, ע״כ מת, מובן, אף אחד לא מתחמק מהמוות, אבל ע״כ אתה חי? הרי אפשר להתאבד? משמע מכאן שהתאבדות היא רק חדר המתנה ליום המוות ובינתיים ע״כ אתה כמו חי, דהיינו לא מת, ואולי גם קדיש ומשניות לא עוזר, כי הנשמה עומדת ומחכה שם שיגיע יומה שהוקצב לה.
יש רגעים חמודים שנצרבים לך בזכרון, מספר שבועות אחר שהוצאתי את ספרי 'שלמי חיים'על התורה (לפני כ-4 שנים), קיבלתי שיחת טלפון באיזה יום שישי, על הקו הזדהה אברך מלייקווד, ושאל אם הוא יכול לעבור אלי למס'דקות, האברך הגיע לביתי והפתיע אותי, כאשר הניח על שולחני את ספרי והציע לי לדפדף בספר, הופתעתי לראות בצידי העמודים קישוטים בצבע אדום, אלה לא היו קישוטים במובן הציורי, אלא במובן המילולי, דהיינו: האברך שלפני, נטל עט דק והעיר מאות הערות והארות מחכימות, כמעט בכל דף, חלקם מראי מקומות וסיעתא לדבריי, אך גם מקומות הסותרים את דבריי, אין מילים להביע את הנאתי. כמובן שהכרך הזה מפאר את ארון הספרים שלי, הוא שמור ואהוב עלי.
למה נזכרתי השבוע בסיפור זה מלפני 4 שנים? משום מעשה שהיה.
אני שונא ויכוחים מסיבה פשוטה, היא שורפת את הזמן ללא תועלת, כל ההתנצחויות לא מזיזות את המתנצח מעמדתו, ראו את הממשלה הנוכחית, שכדי להביכם, אין צורך לצעוק נגדם שום טיעונים, רק לפתוח הקלטות ממה שהם שצעקו שנה שעברה נגד הממשלה, והם טענו טיעונים משכנעים, שכיום זה הסתובב עליהם, מישהו מאזין בכלל? עולם כמנהגו נוהג והאמת נעדרת.
כל זה בענייני לעלמא, אך כאשר מתפתח ויכוח תורני, אוח אוח, מעין עולם הבא, כמובן בתנאי שמתווכחים עם מישהו שיודע מה שמדבר ויש לו שיג ושיח בהבנת הנקרא, והדברים מאירים כנתינתן מסיני, שעות נדמים כדקות ולא מתחשק להפסיק, ותמיד תצא מרווח, כי גם אם כל אחד ישאר בעמדתו, או שאחד ישכנע את השני, תמיד שני הצדדים תורה תיחשב.
על המאמר בשבוע שעבר, קיבלתי מאות תגובות, הרוב טענו כי דבריי היו להם כמים קרים על נפש עייפה והארתי את עיניהם בתוך הקלחת הנוראה של הבלבול והסחרור, לא אצטט אותם כאן ויהללך זר ולא פיך. אפי׳ קיבלתי אימייל ממאן דהו שעקב התעללות שעברה בילדותה עוברת קשיים בחייה, והסיפור שהתפוצץ גרם לה לשקול ברצינות אופציה של קטיעת הסבל בדוגמא האישית שראו שבוע שעבר, והמאמר שלי שינה את דעתה.
היו גם מספר תגובות הפוכות, שטענו שזה לא הוגן כלפי הנפגעים/ות להצדיק איש כזה וכו', עניתי קצרות שלא הצדקתי, רק הצגתי דברים באור תורני ושכל הישר, פלוס חמישים שנות נסיון עם הרבה פיכוח בדרך, ואין לי על מה להתווכח, אינני מקבל ואינני שולל.
וכאן אני חוזר לתחילת המאמר, עם הסיפור של אותו אברך שהעיר והאיר בספרי אז.
כאשר הוא שלח לי הודעה וטען כי אני תמים ואני מתעלם מעדויות ודורך על הקרבנות ומעודד את המקרים הבאים, נדלקתי, כאן אני מוכן להתווכח, כי מדובר באיש שעונה על ההגדרה של ת״ח, ששואלין אותו בכל מקום ועונה וגם מוח לו בקדקדו ועל כן הרגשתי מוכן לקרב (וליהנות) והרמתי אליו טלפון.
בתחילה נתתי לו להקיז את כל מה שבלע במשך השבוע מכל מיני מקורות ואתרים ואחרי שהמוגלה יצאה וסיים במילים אתה כ״כ תמים? התחלתי את הרצאתי כדלהלן:
עניתי לו כי אינני כ״כ תמים אלא ש׳תורת ה׳ תמימה׳ והקב״ה ׳תם ומיתמם עם תמימים׳.
יודע אני בך כי אתה בקי בכל חדרי תורה ואת מה שאתה יודע אני עוד לא גירדתי, גם מובטח אני בך שאמון אתה על עיקרי הרמב״ם שאחד מהם הוא 'אני מאמין שזאת התורה לא תהא מוחלפת׳
לא המתנתי למענה רק ההמהום על הקו הספיק לי להבין כי הוא שומע כל מילה ומסכים איתי.
המשכתי: המקדש אשה בשוה פרוטה, פירושו: מטבע של 10 אגורות (פחות מ-5 סנט) מקודשת!
נראה לך שיש היום אשה שמקנה עצמה תמורת מטבע שאפילו לא תתכופף להרים מהרצפה?
כך קבעה תורתנו הקדושה ולעולם היא תקפה ובכל יום היא בעינינו כחדשה לעד ולנצח נצחים.
שתיקה על הקו, הוא מחכה לשמוע לאן אני חותר, ואני ממשיך.
אותה תורה גם קבעה: שאונס ומפתה משלם 50 כסף, השווה אונס למפתה!!! ומוציא שם רע נקנס כפול 100 כסף, הגיוני במושגים שינקנו מהעולם המתקדם?
גיוואלד, איפה ארגון 'לא תשתוק'כשצריך אותם?
נמשיך: אם עו״ד יטען בבית משפט, על מקרה אונס כי יש להפחית מהקנס ׳שכן נהנית׳, אוי ויי, איזה כותרות זה יעולל בתקשורת.
הצעתי לו לעצור כאן ולרענן פרופורציות.
הוספתי נקודה נוספת: אדם יוצא מהחדר ובידו חרב נוטפת דם ובאותו חדר נמצא הרוג נוטף דם, אין הוכחה שהוא הרוצח עד שיהיו עדים למעשה עצמו.
ואכן, יש נידון בפוסקים אם מישהו התאבד והשאיר מכתב, אך אין עדים למעשה עצמו, רק הוכחות, האם נחשב מאבד עצמו או לא.
לפני קרוב ל-20 שנה נמצא אברך חשוב בעל משפחה גדולה ת״ח ומחבר ספרים שאמרו עליו תורה וגדולה במקום אחד, כשהוא תלוי על חבל ומכתב פרידה על השולחן, ההלם היה עצום.
אחר זמן התברר כי היה חייב כספים למישהו והלה עשה עליו ביטוח חיים ושלח מאפיה לחסלו לא לפני שהכריחו אותו לכתוב מכתה פרידה.
סיפרתי לו כי שלחו לי קליפ חזותי שעלה לרשת ובו ראיתי רב די מפורסם יושב ותוקף חדות בלשונו בבטחון גמור, ומתאר את גודל הרשע (בסגול) והגיהנום שמצפה לו והוא טוען כי האמת הרבה יותר גרועה ממה שנתפרסם, ממש משוכנע, כאילו ראה את הכל במו עיניו.
אבל לי אישית זה שרף בפנים, כי אותו אחד שצעק לתוך המיקרופון בתקיפות, טרם שילם לי על עבודה שביצעתי לו בנאמנות לפני מעל שני עשורים, ומי שמזלזל בעבודה שביצעו בהזמנתו לא נאמן עלי בכהוא זה.
מסופר כי ר׳ ישראל סלנטר הגיע פעם לאכסניה באיזה כפר, והאיכר שאל אותו אם יכול לשחוט לו את העגל? הרב שחט עבורו ומיד ביקש ממנו הלואה של 100 רובל, האיכר תמה: אינני מכיר אותך איך אלוה לך כסף? שאל אותו הגר״י: אם אינך מכירני, איך סמכת על שחיטתי?
ולענייננו, כל אלו שעמדו ונאמו ששמעו עד מפי עד וכו׳ הם אנשים שלא היינו אוכלים מהכשרות שלהם ולא יודע אם היינו מלוים להם 100 דולר.
ושלא יובן לא נכון, לא מזלזל חלילה באלו שנפגעו, וצריך לעשות הכל למנוע מכשולות כאלו לעתיד, ואם פלוני איבד העוה״ב שלו, גם אנחנו רוצים לאבד את העוה״ב שלנו ע״י הלבנת פנים של המשפחה הדואבת? ולכן אין לקבל דברים כנכונים, אלא למיחש בעי.
סיימתי השיחה בכך שיש לי פירוש חדש לדברי חז״ל ׳אין אפוטרופוס לעריות׳, שכאשר מגיעים בהל׳ לשה״ר לענייני עריות אין אפוטרופוס, כל החרצובות משתחררות.
אם הכל אמת או חלקו בלבד גם אם דברים החליקו, צריך להבהיר ראשית באופן ברור ביותר כי הפתרון הכי גרוע זו קטיעת פתיל החיים, ולצערנו, זה בינתיים הנזק המיידי שכל הסיפור גרם, מעבר לנזק איבוד האמון שנגרם.
המשבר עמוק מלפתור אותו במחי מאמר ולא אני הכתובת, אני רק מציג את מחשובותיי.
הגמ׳ מספרת כי כשר׳ יוחנן חלה נכנסו תלמידיו לבקרו וביקשו ממנו ברכה לפני מותו, אמר להם: יה״ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו: רבינו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.
לכן ברור שיש להציב מצלמות גלויות בכל מקום ציבורי באופן בולט ושהכל יתועד, צנעת הפרט מתגמדת לעומת הצלת נפשות, כי מול מצלמת אימפרא רוב המקרים יחסכו.
גם בחדר הר״מ והמשגיח וגם בחדר מטפלים שמקבלים נשים וטף, צריך מצלמה בחדר שאשתו של המטפל וסמכות רבנית מוסמכת יוכל לפחות לראות את המתחולל שם.
כולי האי ואולי.
והעיקר: כ״א יעשה בדק בית מה בידו להתחזק בעניינים אלו, לעולם לא אשכח, שיום אחד נקראתי לרבינו ה׳בן מלך׳ זיע״א ושאל אותי אם נכונה השמועה שבמשרד שלי יושבת מזכירה, אמרתי לו כי היא אחיינית שלי, כלת אחי, ׳אש בנעורת׳ ענה רבינו והתחנן בפני שאמצא פתרון אחר.
יה״ר שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
רבני הליטאים: להתחסן כל אחד לפי מצבו
הגר"א פלדמן במכתב בנושא שהסעיר את הציבור החרדי בישראל
התקשורת על ההתעללות הזוועתית של השוטרים בבחור מגאולה
מי שיצא עליו שמועות על ידי שונאיו, אז אי אפשר לסמוך על השמועות
איזה מישהו פרסם בבלוג שמי שיצא עליו שמועות מותר לדבר עליו לשון הרע, ועוד כביכול גם לבזותו, הוא הביא גמרא, אבל הוא אינו יודע את ההלכה, שמי שיש לו אויבים אז אין נחשב השמועות כלל,
לא באתי פה להצדיק חלילה את ולדר, אני לא יודע מה אמת ומה לא, אני רק מגיב כלפי הסילוף שכביכול כל מי שיצא עליו שמועות מותר בכל אופן להאמין לזה, ועוד גם לבזות אותו, זה טעות ולא מדוייק, אם מדובר באחד שיש לו שונאים, אז אין כל ערך לשמועות ולא סומכים על זה, וידוע שבפרשה זו של ולדר, כל מי שהתחיל את כל הנושא והפיץ את זה ברבים, מדובר באהרון רבינוביץ, שלא היה מאוהבי ולדר...
וידוע שזה על רקע נקמה, כך ששמועות במקרה הזה הוא כלום, כמובן שלחשוש לשמועה מותר לכל אחד, אבל להגיע למצב שמותר לבזות את ולדר ברבים, כשיצא עליו שמועות על ידי שונאיו, זה מותר רק במקרה של עדויות אמיתיות מפי העדים, ולא עד מפי עד, ורק בפני הבע"ד. עכ"פ השמועות במקרה של ולדר יצא על ידי שונאיו, ולכן אי אפשר לסמוך על זה!
אבן העזר סימן יא'סעיף א'וז"ל:במה דברים אמורים? כשרננו העיר עליה ועל הנטען יום ומחצה או יותר, ואמרו לו פלוני זינה עם פלונית
ולא פסק הקול, והוא שלא היו לה או לו (או לבעל) (הר"ן פ"ב דיבמות) אויבים שמעבירים את הקול.עכ"ל.
בעקבות חשיפת טומאתם של רבים ממעצבי דעת הקהל החרדית
בימים טרופים אלו שכל הבסיס עליו נשעננו כל השנים החל להתערר [שכביכול בנושאים אלו אנו שמורים יותר מהחילונים והגוים] חובה עלינו להתחזק ולהבין כמה נקודות